ספר החינוך תר״ג

לִזְכֹּר מָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִזְכֹּר מָה שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְחִיל לְהִתְגָּרוֹת בָּם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, בְּטֶרֶם נָשָׂא גּוֹי וּמַמְלָכָה יָדוֹ עֲלֵיהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (במדבר כד, כ) רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק. וְתַרְגּוּמוֹ, רֵישׁ קְרָבַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמָלֵק, שֶׁהַכֹּל הָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם בְּשָׁמְעָם הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם הַשֵּׁם בְּמִצְרַיִם, וְהָעֲמָלֵקִים בְּרֹעַ לִבָּם וּבְמִזְגָּם הָרַע לֹא שָׁתוּ לִבָּם לְכָל זֶה וַיִּתְגָּרוּ בָּם, וְהֶעֱבִירוּ מִתּוֹךְ כָּךְ יִרְאָתָם הַגְּדוֹלָה מִלֵּב שְׁאָר הָאֻמּוֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁמָּשְׁלוּ בָּזֶה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסיקתא רבתי פרשה יב תנחומא כאן) מָשָׁל לְיוֹרָה רוֹתַחַת שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לֵרֵד לְתוֹכָהּ וּבָא אֶחָד וְקָפַץ וְיָרַד לְתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְוָה הֵקֵר אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים. וְעַל זְכִירַת עִנְיָנָם זֶה נֶאֱמַר (דברים כה יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לָתֵת אֶל לִבֵּנוּ שֶׁכָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל שָׂנאוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְכִי לְפִי רָעָתוֹ וְעָרְמַת רֹב נִזְקוֹ תִּהְיֶה מַפַּלְתּוֹ וְרָעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בַּעֲמָלֵק כִּי מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה רָעָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְחִיל הוּא לְהַזִּיקָם, צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לְאַבֵּד זִכְרוֹ מִנִּי אֶרֶץ וּלְשָׁרֵשׁ אַחֲרָיו עַד כַּלֵּה (עי' ספהמ"צ להרמב"ם עשה קפט).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יח, א) שֶׁחִיּוּב זְכִירָה זוֹ הִיא בַּלֵּב וּבַפֶּה (עי' מצוה של), וְכֵן הוּא בְּסִפְרֵי (ריש פ' בחוקותי), זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ' יָכוֹל בִּלְבָבְךָ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תִּשְׁכָּח הֲרֵי שִׁכְחַת הַלֵּב אֲמוּרָה, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר? שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ, עַד כָּאן בְּסִפְרֵי. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח הַדָּבָר, פֶּן תֶּחֱלַשׁ אֵיבָתוֹ וְתֶחְסַר מֵהַלְּבָבוֹת בְּאֹרֶךְ הַזְּמַנִּים.

וְאֶל הַזְּכִירָה הַזֹּאת בַּלֵּב וּבַפֶּה, לֹא יָדַעְנוּ בָּהּ זְמַן קָבוּעַ בַּשָּׁנָה אוֹ בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל יוֹם וּבְכָל לַיְלָה, וְהַטַּעַם כִּי בַּזְּכִירָה הַהִיא, עִקַּר הַדָּת, וּכְמוֹ שֶׁהִרְחַבְנוּ הַדִּבּוּר עַל זֶה בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בַּסֵּפֶר, אֲבָל טַעַם זְכִירַת מָה שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק, אֵינוֹ רַק שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח שִׂנְאָתוֹ מִלִּבֵּנוּ, וְדַי לָנוּ בָּזֶה לִזְכֹּר הָעִנְיָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה אוֹ בִּשְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ שָׁלֹשׁ. וְהִנֵּה בְּכָל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל קוֹרְאִים סֵפֶר הַתּוֹרָה בְּשָׁנָה אַחַת אוֹ בִּשְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ לְכָל הַפָּחוֹת, וְהִנֵּה הֵם יוֹצְאִים בְּכָךְ מִצְוָה זוֹ. וְאוּלַי נֹאמַר כִּי מִנְהָגָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּפָרָשַׁת זָכוֹר לִקְרוֹתָהּ בְּשַׁבָּת מְיֻחָד בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה תּוֹרָה הִיא, וּמִפְּנֵי מִצְוָה זוֹ הוּא שֶׁקָּבְעוּ כֵּן, וְהוּא הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי פּוּרִים לְעוֹלָם, וְדִין יִהְיֶה לִקְרוֹתָהּ בְּיוֹם פּוּרִים, לְפִי שֶׁהוּא מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, כִּי הָמָן הָרָשָׁע הָיָה מִזַּרְעוֹ, אֲבָל לְהוֹדִיעַ שֶׁקֹּדֶם נֵס זֶה נִצְטַוִּינוּ בִּזְכִירָה זוֹ קָבְעוּ הַפָּרָשָׁה קֹדֶם לְפוּרִים, אֲבָל סְמָכוּהָ לְפוּרִים עַל דֶּרֶךְ מָה שֶׁיֹּאמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כא, ב) בִּמְקוֹמוֹת סְמָכוֹ עִנְיָן לוֹ.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, כִּי לָהֶם לַעֲשׂוֹת הַמִּלְחָמָה וְנִקְמַת הָאוֹיֵב, וְלֹא לְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא זָכַר וְקָרָא בְּפִיו מֵעוֹלָם מָה שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְגַם עָבַר עַל לָאו שֶׁבָּא עַל זֶה, שֶׁהוּא "לֹא תִּשְׁכָּח", כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בַּלָּאוִין (מצוה תרה) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.