ספר החינוך פ׳

מִצְוַת פֵּרוּק מַשָּׂא – לְהָסִיר הַמַּשָּׂא מֵעַל הַבְּהֵמָה שֶׁיָּגְעָה בְּמַשָּׂאָהּ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ וְגוֹ'. הַשּׂוֹנֵא זֶה, פֵּרוּשׁוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, דְּהַיְנוּ יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים (פסחים קיג ב) שֶׁעִנְיָן זֶה הוּא כְּגוֹן שֶׁרָאָהוּ עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּיָחִיד וְהִתְרָה בּוֹ וְלֹא חָזַר, שֶׁזֶּה מֻתָּר לִשְׂנֹאתוֹ. וּמָה שֶׁאָמַר חֲמוֹר לָאו דַּוְקָא חֲמוֹר אֶלָּא כָּל בְּהֵמָה, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, שֶׁהַחֲמוֹרִים לְמַשָּׂא. וּכְתִיב (שמות כג ה) עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ, כְּלוֹמַר עָזְרֵהוּ, מִלְּשׁוֹן (נחמיה ג ח) וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם. שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן חֹזֶק.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְלַמֵּד נַפְשֵׁנוּ בְּמִדַּת הַחֶמְלָה שֶׁהִיא מִדָּה מְשֻׁבַּחַת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁחוֹבָה עָלֵינוּ לַחֲמֹל עַל הָאִישׁ הַמִּצְטַעֵר בְּגוּפוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ (עַל) הַמִּצְטַעֵר בַּאֲבֵדַת מָמוֹנוֹ, מִצְוָה עָלֵינוּ לַחֲמֹל עָלָיו וּלְהַצִּילוֹ.

דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן (ב"מ לב ב) אִם הַבְּהֵמָה שֶׁל גּוֹי וּמַשּׂאוֹי שֶׁל יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּהֶפֶךְ, וְדִין הַפּוֹגֵעַ בְּאוֹהֲבוֹ יִשְׂרָאֵל וּבְשׂוֹנְאוֹ, שֶׁמִּצְוָה בַּשּׂוֹנֵא לָכֹף הַיֵּצֶר, וַאֲפִלּוּ אוֹהֵב לִפְרֹק וְשׂוֹנֵא לִטְעֹן. וְשׂוֹנֵא זֶה אֵינוֹ כַּשּׂוֹנֵא שֶׁזָּכַרְנוּ מֵחֲמַת עֲבֵרָה אֶלָּא שֶׁאֵין לִבּוֹ שָׁלֵם עִמּוֹ. וּפֵרוּשׁ כִּי תִרְאֶה מֵאֵימָתַי הוּא הַחִיּוּב, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים (רמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש יג ו) שֶׁהוּא אֶחָד מִשִּׁבְעָה וּמֶחֱצָה בְּמִיל וְזֶהוּ רִיס. אֲבָל רָחוֹק מִזֶּה הַשִּׁעוּר, אֵין חַיָּב לְהַטּוֹת הַדֶּרֶךְ אֵלָיו, וְהָעוֹשֶׂה לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה, תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְדִין (שם ל ב) זָקֵן אוֹ נִכְבָּד וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ שֶׁהַכֹּל נִדּוֹן לְפִי מָה שֶׁיְּהֵא עוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ, וְדִין (שם לב א) פְּרִיקָה בְּחִנָּם וּטְעִינָה בְּשָׂכָר, וְשֶׁמְּדַדֶּה (שם לג א) עִמּוֹ עַד פַּרְסָה, וְנוֹטֵל שָׂכָר עַל הַלְּוָיָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר הַכֹּל בְּפֶרֶק שֵׁנִי מִמְּצִיעָא [ח"ה סי' פד].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, בִּטֵּל עֲשֵׂה, וּמַרְאֶה בְּעַצְמוֹ מִדַּת הָאַכְזָרִיּוּת שֶׁהוּא מִדָּה מְכֹעֶרֶת. וְכָל (שבת קנא ב) שֶׁאֵינוֹ מְרַחֵם, אֵין מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאֵין רָאוּי גּוּפוֹ לְקַבָּלַת הָרַחְמָנוּת.