ספר החינוך פ״ח

מִצְוַת חֲגִיגָה בָּרְגָלִים – לָחֹג בָּרְגָלִים, וְהוּא שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לַעֲלוֹת לָרֶגֶל לַמִּקְדָּשׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, וְהֵן סָמוּךְ לְפֶסַח וְשָׁבוּעוֹת וְסֻכּוֹת, כְּדֵי שֶׁנָּחֹג שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. וְעִנְיַן הַחֲגִיגָה הוּא שֶׁנַּעֲלֶה שָׁם בְּקָרְבָּן וְנַקְרִיבֵהוּ שְׁלָמִים לִכְבוֹד הֶחָג. וְנִכְפְּלָה מִצְוָה זוֹ פַּעֲמַיִם בַּתּוֹרָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה (ו ב), שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בָּרֶגֶל חֲגִיגָה, רְאִיָּה, שִׂמְחָה.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּדִין לָבֹא בְּיָדַיִם רֵיקָנִיּוֹת לְפָנָיו בָּרוּךְ הוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמֶת כִּי אֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר מִיָּדֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נ יב) אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ, אַף עַל פִּי כֵן בְּדִמְיוֹן מַחְשַׁבְתֵּנוּ אֲנַחְנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ נַעֲמֹד לְפָנָיו. וְהָאֱמֶת שֶׁהַנְּפָשׁוֹת קְרוֹבוֹת אֶל הַטּוֹב בַּמָּקוֹם הַהוּא יוֹתֵר מִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת וְאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ נוֹגֵהַּ עֲלֵיהֶם שָׁם. וְעַל כֵּן רָאוּי לָנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּן בָּעֵת הַהִיא, כִּי בִּפְעֻלַּת הַקָּרְבָּן נְתֻכַּן לְקַבָּלַת הַטּוֹבָה וְתִתְעַלֶּה נַפְשׁוֹתֵינוּ מַעְלָה מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פאה רפ"א) שֶׁקָּרְבָּנוֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶן שִׁעוּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד יַסְפִּיק, בֵּין בְּהֵמָה בֵּין עוֹף, תּוֹר אוֹ גּוֹזָל, וְשֶׁחַיָּב לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם עַל כָּל פָּנִים בְּקָרְבָּן בְּיָדוֹ אוֹ בְּכֶסֶף שֶׁיִּקְנֶה בּוֹ קָרְבָּן בִּירוּשָׁלַיִם, אֲבָל בִּשְׁוֵה כֶּסֶף אֵינוֹ פָּטוּר. וְאִם לֹא הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין (חגיגה ט א) כָּל שִׁבְעָה, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה הוּא שָׁם בְּיוֹם רִאשׁוֹן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה [פ"א מהלכות חגיגה]

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים אֲבָל לֹא בִּנְקֵבוֹת, וְלֹא כָּל (שם ב א) הַזְּכָרִים, שֶׁחִגֵּר וְסוֹמֵא אֲפִלּוּ בְּאַחַת מֵעֵינָיו וְחוֹלֶה וְזָקֵן וְעָנֹג הַרְבֵּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו כֻּלָּם פְּטוּרִין, וְכֵן טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס וַעֲבָדִים. אֲבָל כָּל שְׁאָר הַזְּכָרִים חַיָּבִים וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת מְכֹעָר כְּגוֹן (שם ד א) מְקַמֵּץ וּמְצָרֵף וְעַבְּדָן מְטַהֲרִין גּוּפָן וּמַלְבּוּשָׁן וְעוֹלִין לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהֵם מְקֻבָּלִין לְפָנָיו כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, שֶׁטִּנּוּף הַנֶּפֶשׁ הוּא הַמַּמְאִיס בְּנֵי אָדָם לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְלֹא הָאֻמָּנוּת כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְנִרְאָה בָּעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְלֹא הֵבִיא קָרְבָּן בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְגַם עָבַר עַל לָאו, שֶׁנֶּאֱמַר עַל זֶה (שמות כג טו) וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.