שמות כ״ד:א׳-י״א

ואל משה אמר. פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמרה לו עלה:

He (God) had said to Moshe, “Go up.. .” This section was said before [the giving] of the Ten Commandments and it was on the 4th of Sivan that, “Go up!” was said to him.

ונגש משה לבדו. אל הערפל:

Moshe alone shall approach — to the dense cloud (above, 20, 18).

ויבא משה ויספר לעם. בו ביום:

Moshe came and told the people — on that same day.

את כל דברי ה'. מצות, פרישה, והגבלה:

All the words of Adonoy. [I.e.] the command to separate [from their wives] and the setting up of boundaries [at Mount Sinai].

ואת כל המשפטים. ז' מצות שנצטוו בני נח, ושבת, וכבוד אב ואם, ופרה אדומה, ודינין, שניתנו להם במרה (מכילתא בחדש פ"ג):

And all the laws. [I.e.] the seven mitzvos given to the descendants of Noach [as well as the mitzvos of:] Shabbos, honoring one’s parents, the red heifer, and administering justice which were given to them in Marah.

ויכתוב משה. מבראשית ועד מתן תורה, וכתב מצות שנצטוו במרה (שם):

Moshe wrote down — [everything] from Bereishis until the giving of the Torah and he also wrote down the mitzvos that they were commanded at Marah.

וישכם בבקר. בחמשה בסיון:

He arose early in the morning — on the fifth of Sivan.

את נערי. הבכורות:

The young men. [I.e.] the first-born.

ויקח משה חצי הדם. מי חלקו, מלאך בא וחלקו:

Moshe took half the blood. Who divided it?! An angel came and divided it.

באגנות. שתי אגנות, אחד לחצי דם עולה, ואחד לחצי דם שלמים, להזות אותם על העם. ומכאן למדו רבותינו, שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והזאת דמים, שאין הזאה בלא טבילה:

In the basins. There were two basins — one for half the blood of the burnt-offering, and one for half the blood of the peace-offerings so as to sprinkle them both on the people. It is from here that our Sages concluded that our forefathers entered the Covenant through circumcision, immersion and the sprinkling of sacrificial blood. [Immersion is indicated by the fact that] there is no sprinkling [that is valid] which is not preceded by immersion.

ספר הברית. מבראשית ועד מתן תורה, ומצות שנצטוו במרה:

The Book of the Covenant — from Bereishis till the Giving of the Torah and the mitzvos they were commanded in Marah.

ויזרוק. ענין הזאה, ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא:

He cast. [וַיִּזְרֹק has] the meaning of sprinkling. However, Onkelos translates it [literally]: “He cast it on the altar to atone for the people.”

ויראו את אלהי ישראל. נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה, והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן, ולזקנים עד וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנֲנִים וגו' וַתִּבְעַר בָּם אֵש ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, בקצינים שבמחנה:

They saw [a vision of] the God of Yisrael. They intentionally looked and intently gazed and thereby became liable to death. But God did not want to disturb the joy [of the receiving] of the Torah and therefore waited to punish Nadav and Avihu until the day that the Mishkon was dedicated. As for the elders [He waited] until: “The people were as complainers, etc. and a fire from God burnt among them and consumed בִּקְצֵה of the camp,” [בִּקְצֵה meaning] the leaders of the camp.

כמעשה לבנת הספיר. היא היתה לפניו בשעת השעבוד, לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים:

Like a brickwork of sapphire. This was before Him at the time of their enslavement, as a reminder of the oppression of Israel, for they were subjugated to do brick-work.

וכעצם השמים לטהר. משנגאלו היה אור וחדוה לפניו:

And like the essence of heaven in purity. [This symbolizes that] when they were redeemed there was light and joy before Him.

וכעצם. כתרגומו לשון מראה:

And like the essence. וּכְעֶצֶם should be translated as Onkelos does — a term meaning appearance.

לטהר. לשון ברור וצלול:

In purity. לָטֹהַר has the meaning of bright and clear.

ואל אצילי. הם נדב ואביהוא והזקנים:

But against the nobility. These were Nadav, Avihu and the elders.

לא שלח ידו. מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד:

He did not send His hand (i.e., punish). Suggesting thereby that they actually deserved that a hand be sent against them.

ויחזו את האלהים. היו מסתכלין בו בלב גס, מתוך אכילה ושתייה, כך מדרש תנחומא (בהעלותך ט"ו). ואונקלוס לא תרגם כן, אצילי, לשון גדולים, כמו וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ (ישעיה מא, ט), וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ (במדבר יא, כה), שֵׁשׁ אַמֹּות אַצִּילָה (יחזקאל מא, ח):

They envisioned God. They gazed at Him insolently [as someone who converses with a king] while engaged in eating and drinking. This is how Midrash Tanchuma explains it. But Onkelos does not translate it so. אֲצִילֵי means “the great ones,” as in: “I called you (מֵאֲצִילֶיהָ) from its great ones,” [or:] “(וַיָּאצֶּל) He made great some of the spirit,” “six ammos (cubits) in its great size.”