תנ״ך
שמואל א ח׳
חלק מ: פתוחה: ויהי כאשרפתוחה: ויתקבצו כלפתוחה: ויאמר יהוהפתוחה: ויאמר יהוהסתומה: ויאמר שמואלסתומה: ויאמר זה
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגוםרש״י
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת־בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵֽל׃
וַיְהִי שֶׁם־בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָֽׁבַע׃
וְלֹֽא־הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ־שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּֽט׃ {פ}
רש״י
ויטו. דבר אחר, דהיינו המשפט ורבותינו אמרו (שבת נו א): לא חטאו בני שמואל, אלא לא הלכו בדרכי אביהן, שהיה מחזר בכל מקומות ישראל ושופטן בעריהן, והם לא עשו כן, כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם:
[They] perverted. Something else, i.e., justice.2וַיַטּוּ is in the הִפֽעִיל [causative] form. Our Rabbis said3Maseches Shabbos 56a. that Shmuel's sons did not sin. They merely did not follow in their father's ways. Their father would travel to all places in Yisroel, and judge them in their cities. But they did not do so,4They did not travel, but rather settled in בְּאֵר שֶׁבַע and would summon litigants to their court. Because the litigants had to pay additional travel expenses to go to בְּאֵר שֶׁבַע, many chose to forgo their claims and thereby corrupting the justice system. in order to increase the income of their agents and scribes.
וַיִּֽתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל־שְׁמוּאֵל הָרָמָֽתָה׃
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִֽׂימָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשׇׁפְטֵנוּ כְּכׇל־הַגּוֹיִֽם׃
וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָֽמְרוּ תְּנָה־לָּנוּ מֶלֶךְ לְשׇׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל־יְהֹוָֽה׃ {פ}
רש״י
וירע הדבר. לפי שאמרו לשפטנו ככל הגוים:
The matter was wrong. Because they said, "to judge us like all the nations."5 Shmuel was not displeased at the Bnei Yisroel’s request, because the Torah explicitly permits the institution of the monarchy in Devarim 17:15. It therefore seems that seeking to appoint a new king, now that the nation had settled in Eretz Yisroel was appropriate. What disturbed Shmuel was that the motive behind the request was not a desire to fulfill a mitzvah of appointing a king. Rather, they were complaining and rejecting Shmuel’s leadership [below verse 8] and their reason for seeking to appoint a king was because of their desire to be “…like all the nations…”
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹֽתְךָ מָאָסוּ כִּי־אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶֽם׃
כְּכׇֽל־הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר־עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם־לָֽךְ׃
וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּֽי־הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶֽם׃ {ס}
רש״י
העד תעיד בהם. התרה בהם, שתהא אימת מלכם עליהם:
But warn them.6See Bereishis 43:3. Warn them that the fear of their king be upon them.7In order to impress Bnei Yisroel with awe for the monarchy, i.e., the king’s position, Shmuel was instructed to teach them the honor due to a king of Yisroel.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כׇּל־דִּבְרֵי יְהֹוָה אֶל־הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶֽלֶךְ׃ {ס}
וַיֹּאמֶר זֶה יִֽהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת־בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃
וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּֽוֹ׃
רש״י
ולעשות כלי מלחמתו. לעשות אותם אומנים ונפחים ונגרים:
And to produce his implements of war. To train them as craftsmen, blacksmiths, and carpenters.
וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפֽוֹת׃
רש״י
לרקחות. מתקנות מרקחים ובשמים, לתמרוקי נשיו:
For perfumers. Who prepare perfumes and spices for his wives' cosmetics.8 Being that this verse deals with the preparation of food, רַקָּחוֹת may also be translated as confectioners or as people who produce the various spices used in the preparation of meats.
וְאֶת־שְׂדֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָֽיו׃
וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָֽיו׃
וְֽאֶת־עַבְדֵיכֶם וְֽאֶת־שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃
צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּֽהְיוּ־לוֹ לַעֲבָדִֽים׃
וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא־יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהֽוּא׃
וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם־מֶלֶךְ יִֽהְיֶה עָלֵֽינוּ׃
וְהָיִינוּ גַם־אֲנַחְנוּ כְּכׇל־הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃
וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כׇּל־דִּבְרֵי הָעָם וַֽיְדַבְּרֵם בְּאׇזְנֵי יְהֹוָֽה׃ {פ}
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל־שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל־אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירֽוֹ׃ {פ}
ויטו. הם עצמם:
They were swayed. Themselves.1 וַיִטּוּ is in the קַל [simple] form.