שולחן ערוך הרב, אורח חיים שס״ט

בְּאֵיזֶה אֹפֶן מַקְנִין הָעֵרוּב וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:
הַנּוֹתֵן מָעוֹת לְנַחְתּוֹם, וְאָמַר לוֹ: אִם יָבֹאוּ בְּנֵי הֶחָצֵר לִקְנוֹת מִמְּךָ כִּכָּר לְעֵרוּב, זְכֵה לִי בָּעֵרוּב, שֶׁיְּהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם, בִּשְׁבִיל מָעָה זוֹ — אֵינוֹ עֵרוּב לְזֶה, שֶׁמָּעוֹת אֵינָן קוֹנוֹת עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. וַאֲפִלּוּ אִם זִכָּה הַנַּחְתּוֹם הַכִּכָּר לְכָל בְּנֵי הֶחָצֵר כֻּלָּם בִּכְלָל עַל יְדֵי אַחֵר בְּמַתְּנַת חִנָּם, וַהֲרֵי גַם זֶה הוּא מִכְּלַל בְּנֵי הֶחָצֵר, וְנִתְכַּוֵּן הַנַּחְתּוֹם שֶׁגַּם זֶה יִזְכֶּה וְיִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בְּכִכָּר זֶה — מִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְכַּוֵּן הַנַּחְתּוֹם שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ זֶה עַל יְדֵי הַזּוֹכֶה, שֶׁיְּהֵא נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְכָל שְׁאָר בְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁמְּזַכֶּה לָהֶם הַנַּחְתּוֹם בְּמַתְּנַת חִנָּם, אֶלָּא דַּעַת הַנַּחְתּוֹם הוּא שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ כְּבָר זְכוּת בְּכִכָּר זֶה בִּשְׁבִיל הַמָּעָה שֶׁנָּתַן לוֹ, וְלִשְׁאָר בְּנֵי הֶחָצֵר — שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם — לָהֶם בִּלְבַדָּם הוּא שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַזּוֹכֶה שָׁלִיחַ שֶׁיִּזְכֶּה בִּשְׁבִילָם. אֲבָל לְזֶה אֵינוֹ עוֹשֵׂהוּ שָׁלִיחַ כְּלָל, וְנִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּעֵרוּב (אֲבָל אִם יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַזּוֹכֶה שָׁלִיחַ לְזֶה כְּמוֹ לִשְׁאָר בְּנֵי הֶחָצֵר — קָנָה עֵרוּב).
וְאִם אָמַר לוֹ "עָרֵב לִי" — קָנָה עֵרוּב בְּכָל עִנְיָן אִם זִכָּה לְכָל בְּנֵי הֶחָצֵר כֻּלָּם בִּכְלָל, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְעָרֵב לוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיּוֹעִיל. וְכֵיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לוֹ עֵרוּב אֶלָּא אִם כֵּן יְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר, כְּמוֹ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא נָתְנוּ מָעוֹת — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ אָמַר לוֹ שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר כְּמוֹ לַאֲחֵרִים, וְלֹא יִזְכֶּה בְּמָעָה בִּלְבַדָּהּ. וַחֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ.
וַאֲפִלּוּ אִם אָמַר "זְכֵה לִי" — אִם נָתַן לוֹ כְּלִי שֶׁיַּקְנֶה לוֹ בְּתוֹרַת קִנְיַן סוּדָר, קָנָה עֵרוּב.
וְאִם נָתַן מָעָה לְבַעַל הַבַּיִת, וְאָמַר לוֹ "זְכֵה לִי בָּעֵרוּב" — קָנָה עֵרוּב, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִמְכּוֹר פַּת מִשֶּׁלּוֹ, וּלְדַעַת שֶׁיִּקְנֶה לוֹ בְּמָעוֹתָיו פַּת מִן הַשּׁוּק אָמַר לוֹ כֵּן, וּכְאִלּוּ אָמַר "עָרֵב לִי", שֶׁעֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְעָרֵב. וַחֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וּמִן הַסְּתָם קָנָה לוֹ וְזָכָה בִּשְׁבִילוֹ, אוֹ זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר מִשֶּׁלּוֹ: