שולחן ערוך, אבן העזר קי״ד

הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, וּפָסְקָה עִמּוֹ לָזוּן אֶת בִּתָּהּ חָמֵשׁ שָׁנִים, חַיָּב לְזוּנָהּ בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה חָמֵשׁ שָׁנִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאַחַר הַנִּשּׂוּאִין, בֵּין אִם הַמְּזוֹנוֹת בְּיֹקֶר אוֹ בְּזוֹל. וְאִם לֹא זָנָהּ בָּהֶם, וְהוּזְלוּ הַמְּזוֹנוֹת, אִם הוּא עִכֵּב צָרִיךְ לִפְרֹעַ לָהּ כִּזְמַן הַיֹּקֶר. וְאִם הִיא עִכְּבָה, אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ אֶלָּא בִּזְמַן הַזּוֹל. וְאִם הָיוּ בְּזוֹל וְהוּקְרוּ, אֲפִלּוּ אִם עִכֵּב הוּא, אֵינוֹ נוֹתֵן לָהּ אֶלָּא כִּדְמֵי הַזּוֹל:

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא זָנָהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלָּהּ:

אִם הָאֵם פְּטָרוֹ מִלְּזוּנָהּ, אֵין הַפִּטּוּר כְּלוּם:

מֵת הַבַּעַל, הַבַּת מוֹצִיאָה מְזוֹנוֹתֶיהָ מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כִּשְׁאָר בַּעַל חוֹב. וְדַוְקָא שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ אוֹ שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, בִּשְׁטָר; אֲבָל אִם לֹא הָיָה שָׁם קִנְיָן, הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לִכָּתֵב וְאֵינָהּ נִזּוֹנֵית מִמְּשֻׁעְבָּדִים:

מֵתָה הַבַּת, אֵין יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁים מְזוֹנוֹתֶיהָ. חָלְתָה הַבַּת, הֲרֵי הִיא כְּנִשֵּׂאת וּמַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּרִיאָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי):

נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ הַזְּמַן שֶׁקִּבֵּל לָזוּן אֶת הַבַּת, נוֹתֵן לָהּ בְּמָקוֹם שֶׁתִּהְיֶה אִמָּהּ מְזוֹנוֹת מֻשְׁלָם כְּמִי שֶׁזָּן אֶת אִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי שָׁלִישׁ, וְאֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ וְלֹא לְפִי כְּבוֹדָהּ. וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְסוֹבְרִים דְּצָרִיךְ לָתֵת לָהּ כְּאֶחָד מִבְּנֵי בֵּיתוֹ (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ), וְכֵן נִרְאֶה לִי. וְאִם מַאֲכִילָהּ עַל שֻׁלְחָנוֹ, נִזּוֹנֵית עִמּוֹ כְּאֶחָד מֵאוֹכְלֵי שֻׁלְחָנוֹ. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ חַיָּב בִּרְפוּאָתָהּ:

הוּא הַדִּין לְמִי שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּפַרְנָסַת אָדָם אַחֵר. וְעַיֵּן בְּאֵלּוּ דִּינִים בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט סִימָן ס':

נִשֵּׂאת לְאַחֵר, וּפָסְקָה גַּם עִמּוֹ שֶׁיָּזוּן אֶת בִּתָּהּ, אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת מֻשְׁלָם:

גֵּרְשָׁהּ גַּם הַשֵּׁנִי וּשְׁנֵיהֶם חַיָּבִים בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ, וְכָל אֶחָד אוֹמֵר: אֲנִי אֲזוּנָהּ וְלֹא אֶתֵּן דָּמִים, הַדָּבָר תָּלוּי בָּהּ שֶׁתִּבְחַר אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁתִּרְצֶה שֶׁיָּזוּן אוֹתָהּ. וְאִם הִיא חֵרֶשֶׁת שֶׁאֵין בָּהּ דַּעַת לִבְחֹר, זָנִין אוֹתָהּ לִפְרָקִים זֶה שַׁבָּת וְזֶה שַׁבָּת:

נִשֵּׂאת הַבַּת תּוֹךְ הַזְּמַן, הַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְהַשְּׁנַיִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת:

כָּתַב לָהּ: "אָזוּן אֶת בִּתֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי", וּמֵתָה הָאֵם, אֵינוֹ חַיָּב עוֹד לְזוּנָהּ. וְכֵן אִם נִתְגָּרְשָׁה, אֲפִלּוּ חָזַר וּנְשָׂאָהּ:

כָּל הַמְחַיֵּב עַצְמוֹ מִדַּעְתּוֹ לָזוּן שֶׁלֹּא מִתְּנַאי בֵּית דִּין, אֵינוֹ חַיָּב בְּמַלְבּוּשׁ אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרַשׁ: "אָזוּן וַאֲפַרְנֵס". הַגָּה: וְאִם כָּתַב לְאֶחָד, אִם יִשָּׂא בַּת פְּלוֹנִי, לִתֵּן לוֹ סַךְ מָה לְצֹרֶךְ פַּרְנָסַת מְזוֹנוֹת, חַיָּב לִתֵּן לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמֵּתָה הַבַּת, דַּהֲרֵי לֹא קָצַב לוֹ זְמַן הַמְּזוֹנוֹת אֶלָּא קָצַב לוֹ סָךְ לִמְזוֹנוֹת וְאִלּוּ הָיָה רוֹצֶה לִקַּח מִמֶּנּוּ הַסָּךְ בְּיַחַד הָיָה חַיָּב לִתֵּן לוֹ. אַךְ אִם כָּתַב לוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ, אֵינוֹ יוֹרֵשׁ חֵלֶק אִשְׁתּוֹ (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ"א סִימָן תתק"ע):