שולחן ערוך, אבן העזר י״ב

הַמֵּבִיא גֵּט שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, וְכֵן הָעֵד הָאֶחָד שֶׁהֵעִיד לְאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, לֹא יִשָּׂאֶנָּה מִשּׁוּם חֲשָׁד; וְאִם כָּנַס, לֹא יוֹצִיא. אֲבָל הַמֵּבִיא גֵּט, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר: בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם, מֻתָּר לִשָּׂא אוֹתָהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ נִשֵּׂאת עַל פִּיו. וּשְׁנֵי עֵדִים הַמְּעִידִים לְאִשָּׁה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ, מֻתָּר אֶחָד מֵהֶם לִשָּׂא אוֹתָהּ, שֶׁאֵין שְׁנַיִם מְצוּיִם לַחֲטֹא בִּשְׁבִיל אֶחָד. וְעַיֵּן בְּטוּר זֶה עַצְמוֹ סִימָן קמ"א. הַגָּה: בִּתְשׁוּבַת הָרֹא"שׁ שֶׁהֵבִיא בא"ע. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בִּשְׁנַיִם, אַף עַל גַּב דְּשָׁרֵי, מִכָּל מָקוֹם בַּעַל נֶפֶשׁ יַרְחִיק מִזֶּה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק י' דְּגֵרוּשִׁין וְכָל בּוֹ וְתוֹסָפוֹת דִּיבָמוֹת):

אִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה הֲנָאָה מִבַּעְלָהּ וְלֹא הֵפֵר לָהּ, וּבָאָה לִפְנֵי חָכָם לְהַתִּירָהּ, וַאֲסָרָהּ שֶׁלֹּא מָצָא לָהּ פֶּתַח לְהַתִּירָהּ, לֹא יִשָּׂאֶנָּה, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: אֲסָרָהּ כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂאֶנָּהּ; וְאִם כָּנַס, לֹא יוֹצִיא. וְהָנֵי מִלֵּי בְּיָחִיד מֻמְחֶה, אֲבָל בֵּי דִּינָא לֹא חֲשִׁידֵי. וּמִטַּעַם זֶה אִם מֵאֲנָה אוֹ חָלְצָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין, יָכוֹל אֶחָד מֵהֶם לִשָּׂא אוֹתָהּ:

וְכֻלָּם שֶׁנִּשְּׂאוּ לַאֲחֵרִים, וְנִתְאַלְמְנוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם:

וְכֻלָּם שֶׁהָיוּ לָהֶם נָשִׁים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ מֵתוּ, אוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ, וְהָיוּ הַנָּשִׁים הֵן שֶׁהִרְגִּילוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶן לְגָרְשָׁן, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת לִנָּשֵׂא לָהֶם לְכַתְּחִלָּה. הָיוּ נְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלִים, וָמֵתוּ, לֹא יִכְנְסוּ. (נ"י פ"ב דִּיבָמוֹת). וְכָל אַחַת מֵהֶם מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְבֶן הָעֵד שֶׁהֵעִיד לָהּ אוֹ לְבֶן הֶחָכָם שֶׁאֲסָרָהּ עַל בַּעְלָהּ אוֹ לִשְׁאָר קְרוֹבִים, דְּלֵיכָּא לְמִיחְשַׁד שֶׁיּוֹצִיאוּם מִבַּעֲלֵיהֶם בִּשְׁבִיל קְרוֹבֵיהֶם: