שולחן ערוך, אבן העזר קל״ג

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים בִּשְׁעַת מְסִירַת הַגֵּט, וְשֶׁיִּמְסֹר לָהּ הַגֵּט בִּפְנֵי שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד (ב"י). וְכֵן צָרִיךְ לְהַחְתִּים עָלָיו עֵדִים לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד אִם לֹא הָיוּ אֶלָּא עֵדֵי חֲתִימָה, וּמָסְרוֹ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, כָּשֵׁר. וְכֵן אִם הָיוּ עֵדֵי מְסִירָה וְלֹא הָיוּ בּוֹ עֵדֵי חֲתִימָה, כָּשֵׁר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם נוֹדַע שֶׁנִּתַּן לָהּ בְּלֹא עֵדֵי מְסִירָה, אַף עַל פִּי שֶׁעֵדִים חֲתוּמִים בּוֹ, פָּסוּל. וּמִיהוּ, כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ חָתוּם, תּוֹלִין שֶׁבְּוַדַּאי נִמְסַר בְּעֵדֵי מְסִירָה. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן ק"ל דְּלוֹקְחִין כַּת אַחַת שֶׁל עֵדִים לַחֲתִימָה וְלִמְסִירָה, וְלֹא שְׁנֵי כִּתּוֹת:

צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ גַּם הַחֲתִימוֹת יְבֵשׁוֹת בִּשְׁעַת נְתִינַת הַגֵּט:

רְגִילִין לִתֵּן הַגֵּט בְּמִנְיַן עֲשָׂרָה: