שולחן ערוך, אבן העזר קנ״ג

הַמּוֹצֵא גֵּט אִשָּׁה בַּשּׁוּק, אִם הָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת סִימָן, שֶׁאוֹמֶרֶת: נֶקֶב יֵשׁ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִי, וְאוֹמֶרֶת שֶׁכְּבָר נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ וּמִמֶּנָּה נָפַל, יַחֲזִירוּהוּ לָהּ, אֲפִלּוּ אִם הַבַּעַל מַכְחִישָׁהּ וְאוֹמֵר שֶׁמִּמֶּנּוּ נָפַל וְלֹא גֵּרְשָׁהּ מֵעוֹלָם אֶלָּא שֶׁצִּוָּה לְכָתְבוֹ וַעֲדַיִן לֹא נְתָנוֹ; אֲפִלּוּ אִם גַּם הוּא נוֹתֵן בּוֹ סִימָן. וְאִם אֵינָה נוֹתֶנֶת בּוֹ סִימָן, וְהַבַּעַל מַכְחִישָׁהּ, לֹא יִתְּנוּהוּ לֹא לוֹ וְלֹא לָהּ. וְאִם הַבַּעַל מוֹדֶה שֶׁכְּתָבוֹ, וְאוֹמֵר שֶׁיִּתְּנוּהוּ לָהּ לְהִתְגָּרֵשׁ, בְּמָקוֹם וּבְשָׁעָה שֶׁרָאוּי לְהַחֲזִיר, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמֵּאַחֵר נָפַל עַל פִּי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל"ב, יִתְּנוּהוּ לָהּ וְתִתְגָּרֵשׁ בּוֹ מֵעַתָּה; וְאִם לָאו, לֹא יִתְּנוּהוּ לָהּ. וְאִם הוּא מוֹדֶה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה בּוֹ, וְהִיא שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ לִגְבּוֹת בּוֹ כְּתֻבָּתָהּ, וְהוּא אוֹמֵר שֶׁכְּבָר פְּרָעָהּ וְהֶחֱזִירַתּוּ לוֹ וּמִמֶּנּוּ נָפַל, מַחֲזִירוֹ לָהּ, אֲפִלּוּ אֵינָהּ אוֹמֶרֶת: נֶקֶב יֵשׁ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִית, רַק בִּשְׁאָר סִימָן (שֶׁאֵינוֹ כָּל כָּךְ) מֻבְהָק, כְּגוֹן שֶׁאוֹמֶרֶת: כָּךְ וְכָךְ אֶצְבָּעוֹת בְּאֹרֶךְ הַגֵּט אוֹ בְּרָחְבּוֹ, אוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת מִדַּת הַחוּט הַקָּשׁוּר בּוֹ. אֲבָל אִם אָמְרָה: הַגֵּט הָיָה אָרֹךְ אוֹ קָצָר, וְאֵינָהּ מְכַוֶּנֶת מִדָּתוֹ, אוֹ הַחוּט לָבָן אוֹ שָׁחֹר, אוֹ שֶׁאָמְרָה שֶׁהוּא מֻנָּח בַּחֲפִיסָה אוֹ בִּדְלוֹסְקְמָא, אֵינוֹ סִימָן לְהַחֲזִירוֹ לָהּ עַל יָדוֹ: