שולחן ערוך, אבן העזר קס״ו

הַיְבָמָה הוֹלֶכֶת אַחַר הַיָּבָם בְּמָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וּבֵית דִּין נוֹתְנִים לוֹ עֵצָה הַהוֹגֶנֶת לִשְׁנֵיהֶם, אִם לְיַבֵּם אוֹ לַחֲלֹץ. הַגָּה: וְדַוְקָא שֶׁהַיָּבָם בִּמְקוֹם דִּירָתוֹ, וְהוּא בִּמְקוֹם בֵּית דִּין; אֲבָל אִם הָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אֵין כּוֹפִין הַיְבָמָה לֵילֵךְ אַחֲרָיו (נ"י סוֹף פֶּרֶק זֶה בּוֹרֵר). וְכֵן אִם הוּא דָּר בֵּין הַכּוּתִים אוֹ בֵּין הֶדְיוֹטוֹת שֶׁאֵין יוֹדְעִין סֵדֶר חֲלִיצָה, אֵין לַדַּיָּנִין לֵילֵךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא כּוֹפִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ לִמְקוֹם וַעַד, וְיִפְטֹר יְבִמְתּוֹ (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ' מִצְוַת חֲלִיצָה):

מִן הַתּוֹרָה אֵין צָרִיךְ לְקַדְּשָׁהּ, אֶלָּא בָּא עָלֶיהָ. וַחֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיהָ עַד שֶׁיְּקַדְּשֶׁנָּה בִּפְנֵי עֵדִים, בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר, וְהוּא נִקְרָא מַאֲמָר. הַגָּה: וְאִם קִדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר, נַמֵּי מִקְּרֵי מַאֲמָר (מ"מ פ"ב). וַאֲפִלּוּ נָתַן לָהּ פְּרוּטָה וְאָמַר לָהּ: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּזוֹ וּבְקִדּוּשֵׁי אָחִי, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, דְּהָוֵי כְּמִלְוֶה וּפְרוּטָה (רִיבָ"שׁ סִימָן קס"ב). וּצְרִיכָה גַּם כֵּן חֻפָּה אַחַר קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ שְׁאָר אִשָּׁה. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַאֲמָר עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, כְּמוֹ בִּשְׁאָר קִדּוּשִׁין (שָׁם סִימָן א'). וְאִם בָּא עָלֶיהָ בְּלֹא מַאֲמָר, קָנָה, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ, וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְדַוְקָא שֶׁבָּא עָלֶיהָ בִּפְנֵי עֵדִים:

אֵין עוֹשִׂין בָּהּ מַאֲמָר, אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ. וּקְטַנָּה שֶׁנִּתְאַלְמְנָה מֵהָאֵרוּסִין, אֵין עוֹשִׂין בָּהּ מַאֲמָר אֶלָּא מִדַּעַת אָבִיהָ:

כּוֹתֵב לָהּ כְּתֻבָּה, וְאֵין נִכְסֵי הַיָּבָם מְשֻׁעְבָּדִים לָהּ, שֶׁכְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין לָרִאשׁוֹן נְכָסִים, כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי הַיָּבָם:

נוֹלַד לוֹ בֵּן מִמֶּנָּה, אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹתוֹ עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת:

כְּתֻבַּת יְבָמִים צְרִיכָה שִׂרְטוּט, מִפְּנֵי הַפְּסוּקִים שֶׁכּוֹתְבִים בָּהּ. וְעַיֵּן בַּטּוּר סִימָן זֶה טֹפֶס הַכְּתֻבָּה:

הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין לְשֵׁם זְנוּת, בֵּין שֶׁאֲנָסוּהוּ כּוּתִים וְהִדְבִּיקוּהוּ בִּיבִמְתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ עַל יְדֵי קשִׁי, בֵּין שֶׁהָיָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה הִיא מְזִידָה וְהוּא שׁוֹגֵג אוֹ אָנוּס, בֵּין שֶׁהִיא עֵרָה אוֹ יְשֵׁנָה, קָנָה, אֲפִלּוּ בְּהַעֲרָאָה:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁנִּתְכַּוֵּן לְשֵׁם בִּיאָה בְּעָלְמָא, וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְבִיאַת בְּהֵמָה. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוֵּן לְשֵׁם בִּיאָה כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהוּא יָשֵׁן אוֹ שִׁכּוֹר שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר כְּלוּם, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָטִיחַ בַּכֹּתֶל וְהֵטִיחַ בִּיבִמְתּוֹ, אוֹ שֶׁנִּתְקַשָּׁה לְאִשְׁתּוֹ וְנָפַל מִן הַגַּג וְנִתְקַע בִּיבִמְתּוֹ, לֹא קָנָה. וְכֵן אִם הִדְבִּיקוּהוּ בִּיבִמְתּוֹ בְּלֹא קִשּׁוּי, אֶלָּא בְּאֵבֶר מֵת, לֹא קָנָה:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבִּיאַת שׁוֹגֵג קָנָה, בִּיבִמְתּוֹ שֶׁנָּפְלָה לוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין. אֲבָל אִם נָפְלָה לוֹ מֵהָאֵרוּסִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא קָנָה לְיוֹרְשָׁהּ וְלִטָּמֵא לָהּ וּלְהָפֵר נְדָרֶיהָ, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהוּא הַדִּין לְהַעֲרָאָה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל (בִּיאַת) [בְעִילָת] יְבָמָה" (טוּר בְּשֵׁם הָעִטּוּר):