שולחן ערוך, אבן העזר ס״ג

מֻתָּר לִבְעֹל בְּתוּלָה בְּשַׁבָּת. הַבּוֹעֵל אֶת הַבְּתוּלָה, כֵּיוָן שֶׁבָּעַל בְּעִילַת מִצְוָה פּוֹרֵשׁ מִיָּד, אֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְלֹא רָאֲתָה. וּמִיהוּ, אוֹתָהּ בְּעִילָה גּוֹמֵר כְּדַרְכּוֹ בְּאֵבֶר חַי. וַאֲפִלּוּ בָּדְקָה וְלֹא מָצְאָה דָּם, טְמֵאָה, שֶׁמָּא רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְחִפָּהוּ שִׁכְבַת זֶרַע. וּצְרִיכָה שֶׁתִּפְסוֹק בְּטָהֳרָה וְתִבְדֹּק כָּל שִׁבְעָה. וְלֹא תַּתְחִיל לִבְדֹּק עַד יוֹם חֲמִישִׁי לְשִׁמּוּשָׁהּ, כִּשְׁאָר אִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה. וְנוֹהֵג עִמָּהּ כִּשְׁאָר נִדָּה, לְעִנְיַן הַרְחָקָה, אֶלָּא שֶׁנִּדָּה גְּמוּרָה אָסוּר לוֹ לִישֹׁן עַל מִטָּתָהּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ בַּמִּטָּה, וְהַכַּלָּה מֻתָּר לוֹ לִישֹׁן בְּאוֹתוֹ מִטָּה לְאַחַר שֶׁעָמְדָה מֵאֶצְלוֹ, אֲפִלּוּ בְּסָדִין שֶׁהַדָּם עָלָיו. וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קצ"ג:

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַחַר שֶׁמָּצָא בְּתוּלִים מְבָרֵךְ: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר צָג אֱגוֹז בְּגַן עֵדֶן" וְכוּ'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין מְבָרְכִין אוֹתָהּ בְּלֹא כּוֹס (תא"ו נָתִיב כ"ב ח"ג בְּשֵׁם רַבֵּנוּ נִסִים):