שולחן ערוך, אבן העזר צ״ז

הַמּוֹשִׁיב אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית, אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפּוּס, מַשְׁבִּיעָהּ אֲפִלּוּ בְּטַעֲנַת שֶׁמָּא שֶׁל שְׁתֵּי כֶּסֶף. אֲבָל אִם אֵינָהּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת, אֶלָּא שֶׁמִּתְעַסֶקֶת בְּצָרְכֵי הַבַּיִת בְּפִלְכָּהּ וּבְעִסָתָהּ כְּדֶרֶךְ כָּל הַנָּשִׁים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ בְּטַעֲנַת שֶׁמָּא:

הַמּוֹשִׁיב אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ עַד שֶׁתִּתְבַּע כְּתֻבָּתָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה. יִחֵד לָהּ קַרְקַע בִּכְתֻבָּתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּאתָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ לָא מִקְּרֵי תּוֹבַעַת כְּתֻבָּה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַכּוֹתֵב) לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה: