שולחן ערוך, אורח חיים קי״ט

אִם רָצָה לְהוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה מֵהָאֶמְצָעִיוֹת, מֵעֵין הַבְּרָכָה, מוֹסִיף. כֵּיצַד, הָיָה לוֹ חוֹלֶה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים בְּבִרְכַּת רְפָאֵנוּ; הָיָה צָרִיךְ פַּרְנָסָה, מְבַקֵּשׁ עָלֶיהָ בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וּבְשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה יָכוֹל לִשְׁאֹל כָּל צְרָכָיו, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַבַּקָּשׁוֹת; הַגָּה: וּכְשֶׁהוּא מוֹסִיף, יַתְחִיל בַּבְּרָכָה וְאַחַר כָּךְ מוֹסִיף, אֲבָל לֹא יוֹסִיף וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל הַבְּרָכָה (טוּר סי' תקס"ז); וּלְהר"ר יוֹנָה, כְּשֶׁמּוֹסִיף בַּבְּרָכָה מֵעֵין אוֹתָהּ בְּרָכָה אִם מוֹסִיף אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל כָּל יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים וְלֹא בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וְלֹא יוֹסִיף אֶלָּא בְּסוֹף הַבְּרָכָה וְלֹא בָּאֶמְצַע; וְאִם שׁוֹאֵל צְרָכָיו מַמָּשׁ, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְפַרְנָסָה, יָכוֹל לִשְׁאֹל אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה, וְהוּא שֶׁיִּשְׁאַל בִּלְשׁוֹן יָחִיד וְלֹא בִּלְשׁוֹן רַבִּים; וּבְבִרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְכֵן בְּסוֹף הַתְּפִלָּה בֵּין קֹדֶם יִהְיוּ לְרָצוֹן בֵּין אַחֲרָיו יָכוֹל לִשְׁאֹל בֵּין בִּלְשׁוֹן יָחִיד בֵּין בִּלְשׁוֹן רַבִּים, בֵּין צְרָכָיו מַמָּשׁ בֵּין צָרְכֵי רַבִּים.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכְּשֶׁמּוֹסִיף בַּבְּרָכָה לְצֹרֶךְ יָחִיד, לֹא יַאֲרִיךְ.

אִם דִּלֵּג אוֹ טָעָה בִּבְרָכָה אַחַת מֵהָאֶמְצָעִיּוֹת, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה אוֹ שֶׁדִּלֵּג, וּמִשָּׁם וָאֵילָךְ יַחֲזֹר עַל הַסֵדֶר.

שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁגָּמַר גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל וְשָׁכַח וְלֹא אָמַר עֲנֵנוּ, לֹא יַחֲזֹר אֲפִלּוּ אִם עֲדַיִן לֹא גָּמַר רַק רְפָאֵנוּ, וְאִם חָזַר בְּרָכָה לְבַטָּלָה הִיא, אֶלָּא יֹאמַר עֲנֵנוּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה כְּיָחִיד.