שולחן ערוך, אורח חיים קכ״א

שׁוֹחִין בְּמוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף.

הָאוֹמֵר מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִים אוֹתוֹ.

יָחִיד אֵין לוֹ לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. הַגָּה: וְכֵן עִקָּר וְכֵן נִרְאֶה לִי לִנְהֹג, אֲבָל הַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט אֵינוֹ כֵן רַק אֲפִלּוּ יָחִיד אוֹמֵר אוֹתוֹ כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם, וְאֵינוֹ נִרְאֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג).