שולחן ערוך, אורח חיים קכ״ט

אֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם אֶלָּא בְּשַׁחֲרִית וּמוּסָף וּבִנְעִילָה, בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְעִילָה כְּמוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲבָל לֹא בְּמִנְחָה, מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחָא שִׁכְרוּת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁמָּא יְהֵא הַכֹּהֵן שִׁכּוֹר; וְגָזְרוּ בְּמִנְחָה שֶׁל תַּעֲנִית, אָטוּ מִנְחַת שְׁאָר יָמִים; אֲבָל בְּתַעֲנִית שֶׁאֵין בּוֹ נְעִילָה, הוֹאִיל וּתְפִלַּת מִנְחָה סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, הִיא דּוֹמָה לִתְפִלַּת נְעִילָה וְאֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּמִנְחָה שֶׁל שְׁאָר יָמִים, הִלְכָּךְ יֵשׁ בָּהּ נְשִׂיאַת כַּפַּיִם. וְהַמִּנְהָג שֶׁלָּנוּ כְּבַר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סי' קכ"ח.

כֹּהֵן שֶׁעָבַר וְעָלָה לַדּוּכָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמִנְחָה, כֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם שִׁכְרוּת, הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְאֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: פָּסוּל הוּא וּלְכָךְ הוֹרִידוּהוּ. הַגָּה: וְלָכֵן אוֹמְרִים בְּמִנְחָה בְּיוֹם כְּפוּרִים: אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אַף עַל גַּב דְּאֵין רָאוּי לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאִם עָלָה לֹא יֵרֵד מִקְרֵי קְצָת רָאוּי (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי), וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ חוֹלְקִים.