שולחן ערוך, אורח חיים קע״א

עוֹשֶׂה אָדָם צְרָכָיו בַּפַּת וְהָנֵי מִלֵּי דְּלֹא מַמְאִיס בֵּיהּ, אֲבָל מִדֵּי דְּמַמְאִיס בֵּיהּ, לֹא; הִילְכָּךְ אֵין מַנִּיחִין עָלָיו בָּשָׂר חַי, וְאֵין מַעֲבִירִין עָלָיו כּוֹס מָלֵא, וְאֵין סוֹמְכִין בּוֹ הַקְּעָרָה אִם הִיא מְלֵאָה דָּבָר שֶׁאִם יִפֹּל עַל הַפַּת יִמָּאֵס, וְאֵין נוֹטְלִין הַיָּדַיִם בְּיַיִן בֵּין חַי בֵּין מָזוּג אֲפִלּוּ נְטִילָה שֶׁאֵינָהּ צֹרֶךְ אֲכִילָה, וְאֵין זוֹרְקִין הַפַּת מִשּׁוּם בִּזְיוֹן אֳכָלִים; וּכְשֵׁם שֶׁאֵין זוֹרְקִין אֶת הַפַּת, כָּךְ אֵין זוֹרְקִין אֳכָלִין הַנִּמְאָסִים עַל יְדֵי זְרִיקָה; אֲבָל מִדֵּי דְּלֹא מַמְאִיס, כְּגוֹן אֱגוֹזִים וְרִמּוֹנִים וְחַבּוּשִׁים, שָׁרֵי.

לֹא יֵשֵׁב אָדָם עַל קֻפָּה מְלֵאָה תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת, אֲבָל יוֹשֵׁב הוּא עַל עִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה אוֹ עַל קֻפָּה מְלֵאָה קִטְנִיּוֹת.

מֻתָּר לֶאֱכֹל דַּיְסָא (פי' הַחִטָּה הַנִּקְלֶפֶת מְבֻשֶּׁלֶת) בְּפַת בִּמְקוֹם כַּף, וְהוּא שֶׁיֹּאכַל הַפַּת אַחַר כָּךְ; וְהַמְדַקְדְּקִים אוֹכְלִים בְּכָל פַּעַם שֶׁמַּכְנִיסִים לְתוֹךְ פִּיהֶם מְעַט מִן הַפַּת עִם הַדַּיְסָא. הַגָּה: וְהַנִּשְׁאָר מִן הַפַּת אַחַר כָּךְ, אוֹכְלִים אוֹתוֹ (בֵּית יוֹסֵף).

מַמְשִׁיכִין יַיִן בְּצִנּוֹרוֹת לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה, וְהוּא שֶׁיְּקַבְּלֶנּוּ בִּכְלִי בְּפִי הַצִּנּוֹר; וְזוֹרְקִין לִפְנֵיהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁאֵינָם נִמְאָסִים; אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּמְאָסִים; אֲבָל לֹא גְּלוּסְקָאוֹת לְעוֹלָם.

הַזּוֹרְקִים חִטִּים לִפְנֵי חֲתָנִים, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִזְרְקוּ אֶלָּא בְּמָקוֹם נָקִי וְגַם יְכַבְּדוּ אוֹתָם מִשָּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְרְסוּ עֲלֵיהֶם.