שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ה

בִּרְכַּת הַמָּזוֹן נֶאֶמְרָה בְּכָל לָשׁוֹן.

צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶּׁמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּבַעַל הַבַּיִת עִם בָּנָיו וְאִשְׁתּוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ בְּבִרְכָּתוֹ.

אֲפִלּוּ נִשְׁתַּכֵּר כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּרָאוּי, יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

וְאִם בֵּרַךְ וְהָיְתָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה שִׁכּוֹר (פי' לְגַמְרֵי), נִסְתַּפְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ אִם צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ; וּמִשּׁוּם מֵי רַגְלַיִם פְּשִׁיטָא שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לְבָרֵךְ.