שולחן ערוך, אורח חיים שכ״ז

הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו, לֹא יָסוּךְ שֶׁמֶן וְחֹמֶץ; אֲבָל סָךְ הוּא שֶׁמֶן לְבַדּוֹ, אֲבָל לֹא בְּשֶׁמֶן וֶרֶד, מִשּׁוּם דְּמוּכָחָא מִלְּתָא דְּלִרְפוּאָה קָא עָבִיד; וְאִם הוּא מָקוֹם שֶׁמָּצוּי בּוֹ שֶׁמֶן וֶרֶד וְדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְסוּכוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא רְפוּאָה, מֻתָּר. הַגָּה: וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹהֲגִין לָסוּךְ בְּשֶׁמֶן כִּי אִם לִרְפוּאָה, בְּכָל שֶׁמֶן אָסוּר (בֵּית יוֹסֵף).

סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין לַהֲנָאָתוֹ עַל יְדֵי שִׁנּוּי, שֶׁסָךְ וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּיַחַד, וְלֹא יְמַשְׁמֵשׁ בְּכֹחַ אֶלָּא בְּרִפְיוֹן יָדַיִם.

אֵין מְגָרְדִין בִּכְלִי הֶעָשׂוּי לְכָךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ יָדָיו אוֹ רַגְלָיו מְטֻנָּפוֹת בְּטִיט וְצוֹאָה.

לֹא יָסוּךְ רַגְלוֹ בְּשֶׁמֶן וְהוּא בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל אוֹ הַסַנְדָּל הַחֲדָשִׁים (מַיְמוֹנִי פֶּרֶק כ"ג), מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מִתְרַכֵּךּ וְדָמִי לְעִבּוּד; אֲבָל סָךְ רַגְלוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּמִנְעָל, וְסָךְ כָּל גּוּפוֹ וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי הָעוֹר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא בַּשֶּׁמֶן הַנִּשּׁוֹף מְגוּפוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְעַבְּדוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְצַחְצְחוֹ, מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֲפִלּוּ לְצַחְצְחוֹ.