שולחן ערוך, אורח חיים של״ב

אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּשַׁבָּת.

אֵין מְפַרְכְּסִין לִבְהֵמָה גִּלְדֵי מַכָּה וְלֹא סָכִין אוֹתָהּ בְּשֶׁמֶן; וְהָנֵי מִילֵי בִּגְמַר מַכָּה, דְּלֵיכָּא אֶלָּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג, אֲבָל בִּתְחִלַּת מַכָּה, דְּאִיכָּא צַעְרָא, שָׁרֵי.

אִם אָכְלָה כַּרְשִׁינִין הַרְבֵּה וּמִצְטַעֶרֶת, יָכוֹל לַהֲרִיצָהּ בֶּחָצֵר כְּדֵי שֶׁתִּיגַע וְתִתְרַפֵּא.

אִם אֲחָזָהּ דָּם, יָכוֹל לְהַעֲמִידָהּ בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁתִּצְטַנֵּן; וְאִם הוּא סָפֵק שֶׁאִם לֹא יַקִּיזוּ לָהּ דָּם תָּמוּת, מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ"ם לְהַקִּיזָהּ.