שולחן ערוך, אורח חיים שמ״א

מַתִּירִים נְדָרִים בְּשַׁבָּת אִם הֵם לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לוֹ פְּנַאי לְהַתִּירָם קֹדֶם הַשַּׁבָּת; אֲבָל הַבַּעַל יָכוֹל לְהָפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲפִלּוּ שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאִם לֹא יָפֵר לָהּ הַיּוֹם לֹא יוּכַל עוֹד לַהֲפִירָם.

מִי שֶׁנִּשְׁבַּע לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה פְּלוֹנִית עַד זְמַן פְּלוֹנִי, וְלֹא נִזְדַּמֵּן לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ עַד יוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן וְאוֹתוֹ יוֹם בָּא בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ לוֹ פְּתָחִים לְהַתִּיר נִדְרוֹ, נִשְׁאָלִין אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת.

נָהֲגוּ לְהַתִּיר חֶרְמֵי הַקָּהָל בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת וְעַיֵּן לְעֵיל סוֹף סִימָן ש"ו.