שולחן ערוך, אורח חיים שמ״ג

קָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת, אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ, אֲבָל אָבִיו מְצֻוֶּה לִגְעֹר בּוֹ לְהַפְרִישׁוֹ מֵאִסּוּר דְּאוֹרַיְיתָא; וּלְהַאֲכִילוֹ בְּיָדַיִם, אָסוּר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֲסוּרִים מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים; וְכֵן אָסוּר לְהַרְגִּילוֹ בְּחִלּוּל שַׁבָּת וּמוֹעֵד וַאֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁהֵם מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה בְּקָטָן דְּלֹא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, אֲבָל הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ צְרִיכִים לְהַפְרִישׁוֹ (תוס' פֶּרֶק כ"כ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא שַׁיָּךְ חִנּוּךְ לְבֵית דִּין, אֶלָּא לְאָב בִּלְבַד (בֵּית יוֹסֵף), וְקָטָן שֶׁהִכָּה לְאָבִיו אוֹ עָבַר שְׁאָר עֲבֵרוֹת בְּקַטְנוּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ תְּשׁוּבָה כְּשֶׁיִּגְדַּל, מִכָּל מָקוֹם טוֹב לוֹ שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אֵיזֶה דָּבָר לִתְשׁוּבָה וּלְכַפָּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר קֹדֶם שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּר עֳנָשִׁין (פִּסְקֵי מהרא"י סי' ס"ב).