שולחן ערוך, אורח חיים ש״נ

עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמוֹצִיא יָדוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל שָׁם חֲפָצִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד שֶׁנּוֹטְלָן מִכָּאן וּמַנִּיחָן כָּאן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבִירֵם אַרְבַּע אַמּוֹת; וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יְבִיאֵם אֵלָיו, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד שָׁם הִלְכָּךְ מֻתָּר לַעֲמֹד, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לִטֹּל מַפְתֵּחַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִפְתֹּחַ שָׁם, וְכֵן מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא יַעֲמֹד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיוֹצִיא רֹאשׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה שָׁם, אוֹ אִיפְּכָא, אֶלָּא אִם כֵּן יַכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה דְּכֵיוָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאֵלּוּ הַמַּיִם חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יְבִיאֵם אֵלָיו. אֲבָל מֻתָּר לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִשְׁתּוֹת בְּכַרְמְלִית, אוֹ אִיפְּכָא. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דַּחֲפָצִים הַצְּרִיכִים לוֹ הַיְנוּ כֵּלִים נָאִים שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם, אֲבָל אִם הֵם כֵּלִים שֶׁאֵינָם נָאִים מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מֵהֶם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ אֶלָּא שֶׁהוֹשִׁיט צַוָּארוֹ לְבַד. וּשְׁאָר טִלְטוּלִים, חוּץ מִשְּׁתִיָּה, אֲפִלּוּ כֵּלִים נָאִים מֻתָּר לְטַלְטֵל, שֶׁלֹּא גָּזְרוּ אֶלָּא בְּכֵלִים נָאִים וּבְשׁוֹתֶה בָּהֶם שֶׁהוּא מְקָרְבָן לְפִיו.

לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין אוֹ יִרֹק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בְּכַרְמְלִית, אוֹ אִיפְּכָא, אֲפִלּוּ אִם הוֹצִיא פִּיו וְאַמָּתוֹ לַחוּץ.

רֻקּוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ מִפִּיו וּמוּכָן לְזָרְקוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עַד שֶׁיִּרֹק.