שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ו

הַמּוֹצֵא חָמֵץ בְּבֵיתוֹ, אִם הוּא בְּחֹל הַמּוֹעֵד יוֹצִיאֶנּוּ וִיבַעֲרֶנּוּ מִיָּד. וְאִם הוּא יוֹם טוֹב, יִכְפֶה עָלָיו כְּלִי עַד הַלַּיְלָה וְאָז יְבַעֲרֶנּוּ. לְפִי שֶׁלֹּא יוּכַל לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם טוֹב (ריב"ש) גַּם לְשָׂרְפוֹ בִּמְקוֹמוֹ אָסוּר (רַ"ן).

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי דִּינוֹ כְּחֹל הַמּוֹעֵד לְעִנְיָן זֶה.

גַּגּוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם שֶׁהָיָה סָמוּךְ לְגַגּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנִתְגַּלְגֵּל הֶחָמֵץ מִגַּגּוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם לְגַגּוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה דּוֹחֲפוֹ בְּקָנֶה. וְאִם הָיָה בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב, כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי, דְּאָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת.

מָצָא פַּת בְּפֶסַח בְּבֵיתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא חָמֵץ אוֹ מַצָּה, מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה דְּאָזְלִינַן בָּתַר בַּתְרָא; וְאִם הוּא מְעֻפָּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְעַפֵּשׁ כָּל כָּךְ מִשֶּׁנִּכְנַס הַפֶּסַח, אָז וַדַּאי הוּא חָמֵץ. וְאִם עָבְרוּ מִיְּמֵי הַפֶּסַח שֶׁנּוּכַל לִתְלוֹת שֶׁנִּתְעַפֵּשׁ מִשֶּׁנִּכְנַס הַפֶּסַח עַד עַתָּה, אִם אָנוּ נוֹהֲגִים לֶאֱפוֹת בְּפֶסַח פַּת חַם בְּכָל יוֹם תּוֹלִין לְהָקֵל אֲפִלּוּ הוּא מְעֻפָּשׁ הַרְבֵּה, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים לוֹמַר בְּכָל יוֹם אָפָה פַּת חַם וּנְתָנוֹ עָלָיו וּלְפִיכָךְ הִרְבָּה לְהִתְעַפֵּשׁ.