שולחן ערוך, אורח חיים ת״נ

יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה כִּכָּר מֵחֲבֵרוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לְפָרְעוֹ אַחַר הַפֶּסַח וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גֶּזֶל אִם אֵינוֹ פּוֹרְעוֹ.

יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּקַבֵּל מֵאֵינוֹ יְהוּדִי בְּרִבִּית כִּכָּרוֹת בְּכָל שָׁבוּעַ, יֹאמַר לוֹ קֹדֶם פֶּסַח שֶׁיִּתֵּן לוֹ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁל פֶּסַח קֶמַח אוֹ מָעוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר הַפֶּסַח נוֹתֵן לוֹ כִּכְּרוֹת חָמֵץ, חֲלִיפֵי הַקֶּמַח וְהַמָּעוֹת הֵן וְשָׁרֵי.

יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תַּנּוּר בְּשֻׁתָּפוּת, אוֹמֵר לְאֵינוֹ יְהוּדִי קֹדֶם הַפֶּסַח: טֹל אַתָּה שֶׁל פֶּסַח וַאֲנִי אֶטֹּל אַחַר כָּךְ.

יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ תַּנּוּר וְאָפוּ בּוֹ אֵינָם יְהוּדִים חָמֵץ בְּפֶסַח, אֲפִלּוּ מָעוֹת אָסוּר לְקַבֵּל בִּשְׂכָרוֹ דַּהֲוָה לֵיהּ מִשְׂתַּכֵּר בְּאִסוּרֵי הֲנָאָה; וְאִם קִבֵּל כְּבָר הַמָּעוֹת, מֻתָּר לֵיהָנוֹת מֵהֶם.

יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְהַשְׂכִּיר תַּנּוּרוֹ לְאֵינוֹ יְהוּדִי עַל מְנַת שֶׁיֹּאפֶה בּוֹ מַצָּה, וְאִם יֹאפֶה בּוֹ חָמֵץ אֵין זָקוּק לוֹ. הַגָּה: וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר לוֹ בַּיִת לְדוֹר בּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּכְנִיס בּוֹ אַחַר כָּךְ חָמֵץ, שָׁרֵי (אָגוּר).

מֻתָּר לוֹמַר לְעֶבֶד בְּפֶסַח: הֵילָךְ דִּינָר זֶה וּקְנֵה וֶאֱכֹל, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיִּקְנֶה חָמֵץ; אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ: צֵא וֶאֱכֹל וַאֲנִי פּוֹרֵעַ; וְיֵשׁ מַתִּירִים גַּם בָּזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִקְדִּים דִּינָר אוֹ שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בַּיָּד. הַגָּה: וְאָסוּר לִקְנוֹת חָמֵץ לְאֵינוֹ יְהוּדִי בְּפֶסַח, אֲפִלּוּ בִּמְעוֹתָיו שֶׁל אֵינוֹ יְהוּדִי (ריב"ש סִימָן ת"א).

אָסוּר לְהַשְׂכִּיר כְּלִי לְאֵינוֹ יְהוּדִי בְּפֶסַח כְּדֵי שֶׁיְּבַשֵּׁל בּוֹ חָמֵץ, אֲבָל מַשְׂכִּיר לוֹ חֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו חָמֵץ. הַגָּה: וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהָחֵם חַמִּין בִּכְלֵי חָמֵץ וְלִרְחֹץ בָּהֶן וְכֵן שְׁאָר צָרְכֵי הֲנָאָה בִּכְלֵי חָמֵץ, וְכֵן הוּא הַמִּנְהָג (תּוֹסָפוֹת פֶּרֶק אֵין מַעֲמִידִין וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק כָּל שָׁעָה).