שולחן ערוך, אורח חיים תנ״ג

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, בְּחִטִּים וּבִשְׂעוֹרִים וּבְכֻסְמִין וּבְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל וּבְשִׁיפוֹן, וְהַמִּנְהָג לִקַּח לְכַתְּחִלָּה חִטִּים, (מַהֲרִי"ל), אֲבָל לֹא בְּאֹרֶז וּשְׁאָר מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וְגַם אֵינָם בָּאִים לִידֵי חִמּוּץ וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּבְשִׁיל. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ה וּמָרְדְּכַי פ' כָּל שָׁעָה). וְהַמִּנְהָג בְּאַשְׁכְּנָז לְהַחְמִיר, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. מִיהוּ פָּשׁוּט דְּאֵין אוֹסְרִים בְּדִיעֲבַד אִם נָפְלוּ תּוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַדְלִיק בִּשְׁמָנִים הַנַּעֲשִׂים מֵהֶם, וְאֵינָן אוֹסְרִים אִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת מִינֵי קִטְנִיּוֹת בַּבַּיִת (ת"ה סי' קי"ג). וְזֶרַע אקליי"א (מַהֲרִי"ל) ואני"ס ואליינד"ר אֵינָן מִינֵי קִטְנִיּוֹת, וּמֻתָּר לְאָכְלָן בְּפֶסַח, כֵּן נ"ל.

הָעוֹשֶׂה עִסָה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאֹרֶז, אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּפֶסַח.

אִם לֹא בֵּרְרוּ הַחִטִּים מֵאֲכִילַת עַכְבָּר, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. הַגָּה: וְכֵן אִם לֹא בֵּרְרוּ מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ דָּגָן שֶׁצָּמַח; מִיהוּ צָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁאֵין בּוֹ כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא יְהֵא שִׁשִּׁים כְּנֶגְדּוֹ מִן הַהֶתֵּר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם סְמַ"ק וְת"ה סִימָן קי"ד).

הַחִטִּים שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם מַצַּת מִצְוָה טוֹב לְשָׁמְרָן שֶׁלֹּא יִפְּלוּ עֲלֵיהֶם מַיִם מִשְּׁעַת קְצִירָה, וּלְפָחוֹת מִשְּׁעַת טְחִינָה. וּבִשְׁעַת הַדַּחַק מֻתָּר לִקַּח קֶמַח מִן הַשּׁוּק.

הָאִדָּנָא אָסוּר לִלְתֹּת בֵּין חִטִּים בֵּין שְׂעוֹרִים.

שַׂקִּים שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם קֶמַח כָּל הַשָּׁנָה, אִם רוֹצֶה לִתֵּן בָּהֶם קֶמַח וּמְכַבְּסִים אוֹתָם יָפֶה, צְרִיכִים לְהַתִּיר קֹדֶם הַכִּבּוּס כָּל הַתְּפִירוֹת שֶׁבָּהֶם בַּקְּצָווֹת אוֹ אִם הֵם מְטֻלָּאִים.

כְּשֶׁמּוֹלִיכִים הַשַּׂקִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קֶמַח מֵהָרֵחַיִם, אָסוּר לְהַנִּיחָם עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה שֶׁאֵין אֻכָּף אוֹ עוֹר עָב תַּחַת הַשַּׂק. הַגָּה: וְכֵן יִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ הַרְבֵּה שַׂקִּין עִם קֶמַח זֶה עַל זֶה, בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר (מָרְדְּכַי סוֹף פֶּרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין).

נוֹהֲגִים לְנַקֵּר הָרֵחַיִם מִשּׁוּם דְּזִמְנִין נָתְנוּ בָּהֶם תְּבוּאָה לְתוּתָה לְסֹלֶת. וְנוֹהֲגִים שֶׁקֶּמַח הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּטְחַן אַחַר הַנִּקּוּר שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ עַד לְאַחַר הָרֶגֶל. הַגָּה: וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה רְגִילִים לֵילֵךְ בְּעַצְמָם אֶל מְקוֹם הָרֵחַיִם לִרְאוֹת הֵם בְּעַצְמָם לִטְחִינַת קִמְחֵיהֶם (מָרְדְּכַי).

צָרִיךְ לִטְחֹן הַחִטִּים יוֹם אוֹ יוֹמַיִם לִפְנֵי הַלִּישָׁה; וְאִם טָחֲנוּ בְּעֶרֶב פֶּסַח, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לָלוּשׁ מַצָּה בּוֹ בַּיּוֹם לְפִי שֶׁהַקֶּמַח בִּשְׁעַת טְחִינָה רוֹתֵחַ וּמְחַמֵּם הַמַּיִם וְהָעִסָה נוֹחָה לְהַחְמִיץ.