שולחן ערוך, אורח חיים ת״ס

אֵין לָשִׁין מַצַּת מִצְוָה וְלֹא אוֹפִין אוֹתָהּ עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי, וְלֹא עַל יְדֵי חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן.

הָרֹא"שׁ הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בְּמַצַּת מִצְוָה וְעוֹמֵד עַל עֲשִׂיָּתָהּ וּמְזָרֵז הָעוֹסְקִים בָּהֶם וּמְסַיֵּעַ בַּעֲרִיכָתָן, וְכֵן רָאוּי לְכָל אָדָם לַעֲשׂוֹת לְהִטָּפֵל הוּא בְּעַצְמוֹ בַּמִּצְוָה.

הַלָּשׁ אַחַר זְמַן אִסוּר חָמֵץ יֹאמַר בִּשְׁעַת לִישָׁה: כָּל פֵּרוּרִים שֶׁיִּפְּלוּ בִּשְׁעַת לִישָׁה וַעֲרִיכָה וְכֵן בָּצֵק הַנִּדְבָּק בַּכֵּלִים אֲנִי מְבַטֵּל אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁנִּמְצָא שֶׁמְּבַטְּלָן קֹדֶם חִמּוּצָן.

אֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין דְּהַיְנוּ לְצַיֵּר בְּפַת כְּמִין חָיָה וְעוֹף; אֲבָל כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים אוֹתוֹ בְּמַסְרֵק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּח, וְכֵן מַה שֶּׁמְּנַקְּבִין הַמַּצּוֹת, מֻתָּר, וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְמַהֵר לַעֲשׂוֹתָן שֶׁלֹּא לְהַשְׁהוֹת בָּהֶם. הַגָּה: וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַמַּצּוֹת רְקִיקִין, וְלֹא פַּת עָבָה כִּשְׁאָר לֶחֶם, כִּי אֵין הָרְקִיקִין מְמַהֲרִין לְהַחְמִיץ.

אֵין עוֹשִׂין בְּפֶסַח פַּת עָבָה טֶפַח.

אֵין לְהָקֵל בְּמַה שֶּׁהִחְמִירוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת פאנדי"ש אוֹ פלאדוני"ש.

אֵין לִתֵּן בֵּיצִים שְׁלֵמִים בַּמַּצָּה שֶׁתֵּאָפֶה עִמָּהֶם.