שולחן ערוך, אורח חיים ת״פ

מַתְחִיל לֹא לָנוּ, וְגוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל; וְאֵינוֹ אוֹמֵר יְהַלְּלוּךָ, אֶלָּא אוֹמֵר אַחַר גְּמַר הַהַלֵּל הַלֵּל הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מֵהוֹדוּ לַיְּיָ עַד עַל נְהָרוֹת בָּבֶל שֶׁהֵם כ"ו כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר נִשְׁמַת כָּל חַי וְיִשְׁתַּבַּח עַד מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל, וְאָז יֹאמַר יְהַלְּלוּךָ עַד מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, וְשׁוֹתֵהוּ בַּהֲסַבָּה בְּלֹא בְּרָכָה תְּחִלָּה, וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן תע"ד דְּאָנוּ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ, וּמְבָרֵךְ אַחֲרָיו עַל הַגֶּפֶן; וְאִם שׁוֹתֵהוּ בְּלֹא הֲסַבָּה, צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת פַּעַם אַחֶרֶת בַּהֲסַבָּה, וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תע"ב סָעִיף ז', וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, לְפִי שֶׁהִסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּשְׁתּוֹת עוֹד. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שְׁפֹךְ חֲמָתְךְ וְכו' קֹדֶם לֹא לָנוּ (רַ"ן פֶּרֶק ע"פ) וְלִפְתֹּחַ הַפֶּתַח, כְּדֵי לִזְכֹּר שֶׁהוּא לֵיל שִׁמּוּרִים, וּבִזְכוּת אֱמוּנָה זוֹ יָבֹא מָשִׁיחַ וְיִשְׁפֹּךְ חֲמָתוֹ עַל הַעַכּוּ"ם (מהרי"ב), וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיָכוֹל לִגְמֹר הַלֵּל אַף שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. (רַמְבַּ"ם וְהַמַּגִּיד פ"ח).