שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ז

סֵדֶר הַיּוֹם, עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ רִאשׁוֹנוֹת, וְשָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת, וּקְדֻשַּׁת הַיּוֹם בָּאֶמְצַע: אַתָּה בְחַרְתָּנוּ וְכו' וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, וְע"ל סִימָן ת"צ סָעִיף ג', זְמַן חֵרוּתֵנוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא, וְהַשִּׂיאֵנוּ וְחוֹתֵם: מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים; וְאִם אָמַר: מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת, וְחָזַר בּוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, יָצָא אַחֲרֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם טוֹב. וְאִם חָל בְּשַׁבָּת אוֹמֵר: אֶת יוֹם הַמָּנוֹחַ הַזֶּה וְאֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, וְחוֹתֵם: מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים; וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת מֵעֵין שֶׁבַע.

אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר מְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

שָׁכַח לוֹמַר אַתָּה בְחַרְתָּנוּ וְאָמַר יַעֲלֶה וְיָבֹא, יָצָא. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ הָיָה שַׁבָּת, אִם הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא, יָצָא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח). וְאִם אָמַר אַתָּה בְחַרְתָּנוּ וְהִזְכִּיר בּוֹ שַׁבָּת, אֲפִלּוּ הָכֵי צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַזְכִּירוֹ בְּיַעֲלֶה וְיָבֹא (תְּשׁוּבַת מַהֲרִי"ל); מִיהוּ אִם לֹא הִזְכִּירוֹ בְּיַעֲלֶה וְיָבֹא, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (בֵּית יוֹסֵף). וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁשָּׁכַח לְהַזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב בְּשַׁחֲרִית, עַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קכ"ו.

בְּלֵיל רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח גּוֹמְרִין הַהַלֵּל בְּצִבּוּר בִּנְעִימָה בִּבְרָכָה תְּחִלָּה וְסוֹף, וְכֵן בְּלֵיל שֵׁנִי שֶׁל שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת. הַגָּה: וְכָל זֶה אֵין אָנוּ נוֹהֲגִים כֵּן, כִּי אֵין אָנוּ אוֹמְרִים בַּלַּיְלָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַהַלֵּל כְּלָל.