שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ה

כָּל מְלָאכָה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה בְּיוֹם טוֹב, חוּץ מִמְּלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ, וְחוּץ מֵהוֹצָאָה וְהַבְעָרָה וְכֵן מַכְשִׁירֵי אֹכֶל נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵאֶתְמוֹל. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בְּאֹכֶל נֶפֶשׁ עַצְמוֹ כָּל שֶׁאֵינוֹ מֵפִיג טַעַם כְּלָל, אִם עֲשָׂאוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב (אוֹר זָרוּעַ וּמַהֲרִי"ל); מִיהוּ אִם לֹא עֲשָׂאוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְיֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי שִׁנּוּי (סְמַ"ג וְרַ"ן).

קְצִירָה וּטְחִינָה וּבְצִירָה, וּסְחִיטָה וְצֵידָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ, אֲסָרוּם חֲכָמִים.

אֵין מוֹצִיאִין מַשָּׁא עַל הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב.

מֻקְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר בְּשַׁבָּת הִחְמִירוּ בּוֹ בְּיוֹם טוֹב וַאֲסָרוּהוּ. הַגָּה: וְיֵשׁ מַתִּירִין מֻקְצֶה אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב (טוּר בְּשֵׁם פּוֹסְקִים); אֲבָל נוֹלַד אָסוּר, לְדִבְרֵיהֶם, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְכָל מֻקְצֶה שֶׁאֵינוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּגוֹן אוֹצָר שֶׁל פֵּרוֹת וְעֵצִים, סַגֵּי כְּשֶׁיֹּאמַר: מִכָּאן אֲנִי נוֹטֵל, וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נ"ד ח"ג). וּמֻתָּר לְהָכִין מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּב' יָמִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת (כָּל בּוֹ). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ש"י כָּל דִּינֵי מֻקְצֶה.