שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ז

אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִים. הַגָּה: אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָם מְחֻסָּרִים צֵידָה, לְפִי שֶׁהַבֵּיבָר רָחָב הַרְבֵּה וְהַדָּגִים נִשְׁמָטִים אֵילָךְ וָאֵילָךְ (הַמַּגִּיד פ"ב).

דָּגִים וְעוֹפוֹת וְחַיָּה שֶׁהֵם מֻקְצֶה, אֵין מַשְׁקִים אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִים לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת שֶׁמָּא יָבֹא לִקַּח מֵהֶם. וְכָל שֶּׁאָסוּר לְאָכְלוֹ אוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ.

אֲפִלּוּ סְפֵק צֵידָה אָסוּר; כְּגוֹן מְצוּדוֹת חַיָּה דָּגִים וְעוֹפוֹת שֶׁהָיוּ פְּרוּשׂוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וּלְמָחָר מוֹצֵא בָּהֶם, אֲסוּרִים אֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם מָצָא הַמְּצוּדוֹת מְקֻלְקָּלוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, בְּיָדוּעַ שֶׁמֵּעֶרֶב יוֹם טוֹב נִצּוֹדוּ.

סָפֵק מוּכָן מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי מִשּׁוּם דְּהָוֵי סְפֵק סְפֵקָא.

אִם סָכַר אַמַּת הַמַּיִם בַּכְּנִיסָה וּבַיְּצִיאָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנָּה דָּגִים בְּיוֹם טוֹב דַּהֲוָה לֵיהּ נִצּוֹדִין וְעוֹמְדִין, מֵאַחַר שֶׁאַמַּת הַמַּיִם הִיא צָרָה וְאֵינָן יְכוֹלִים לְהִשָּׁמֵט (הַמַּגִּיד פ"א).

אַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלִים וְיוֹנִים שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבֶּחָצֵר, הָעוֹמְדִים לַאֲכִילָה, מֻתָּר לְצוּדָן וְאֵין צְרִיכִים זִמּוּן.

שְׁאָר כָּל חַיָּה וְעוֹף שֶׁמְּחֻסָרִים צֵידָה, שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ, אָסוּר לְצוּדָן וְלִתֵּן לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת; וְכָל שֶׁאֵין מְחֻסָרִים צֵידָה, מֻתָּר לְצוּדָם וְלִתֵּן לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.

אַיָּל וּצְבִי שֶׁקִּנְּנוּ בְּפַרְדֵּס וְיָלְדוּ בּוֹ עֹפָרִים, וַעֲדַיִן הֵם קְטַנִּים שֶׁאֵין צְרִיכִים צֵידָה, מֻתָּרִים בְּלֹא זִמּוּן; וְדַוְקָא בְּפַרְדֵּס הַסָמוּךְ לְעִיר בְּתוֹךְ שִׁבְעִים אַמָּה דְּדַעְתֵּיהּ עִלָּוֵיהּ. וְהָאֵם, אֲפִלּוּ זִמּוּן אֵין מוֹעִיל לָהּ כֵּיוָן שֶׁמְּחֻסֶרֶת צֵידָה.

יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה וְצִפֳּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּטְּפִיחִים, (פי' כְּלֵי חֶרֶס הַבְּנוּיִים בַּכְּתָלִים לְקַנֵּן בָּהֶם הָעוֹפוֹת), אָסוּר לְצוּדָן; לְפִיכָךְ אֵין זִמּוּן מוֹעִיל לָהֶם. וְהָנֵי מִלֵּי בִּגְדוֹלִים, אֲבָל בִּקְטַנִּים שֶׁאֵינָם מַפְרִיחִים מֻתָּר לְצוּדָן, אֲבָל זִמּוּן צְרִיכִים.

כֵּיצַד הוּא הַזִּמּוּן, אוֹמֵר: זֶה וְזֶה אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר, וְאֵין צָרִיךְ לְנַעְנְעָם. אֲבָל בְּאוֹמֵר: מִכָּאן אֲנִי נוֹטֵל לְמָחָר, לֹא סַגֵּי.

אִם זִמֵּן כָּל הַשּׁוֹבָךְ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְזוּג, אֵינוֹ מוֹעִיל. הַגָּה: וְאִם הוּא אֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵךְ כָּל הַשּׁוֹבָךְ, יָכוֹל לְהַזְמִין כָּל הַשּׁוֹבָךְ וּלְמָחָר נוֹטֵל מַה שֶּׁצָּרִיךְ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י פ"ק דְּבֵיצָה).

זִמֵּן שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה, אוֹ זִמֵּן שְׁחֹרִים וּלְבָנִים בְּקִנִּים הַמֻּבְדָּלִים בִּמְחִצָּה וּמָצָא שְׁחֹרִים בִּמְקוֹם לְבָנִים וּלְבָנִים בִּמְקוֹם שְׁחֹרִים, אֲסוּרִין אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּירָן.

זִמֵּן שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מְקֻשָּׁרִים בְּיַחַד, מִנַּתְּחֵי מֵהֲדָדֵי (בֵּית יוֹסֵף).

זִמֵּן בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין סְבִיבוֹתֵיהֶם קֵן אַחֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים. וְהָנֵי מִלֵּי בִּמְדַדִּין, אֲבָל אִם הֵם מַפְרִיחִין, אֲסוּרִים; וַאֲפִלּוּ יֵשׁ קֵן אַחֵר בְּתוֹךְ נ' אַמָּה, אִם הוּא בְּקֶרֶן זָוִית שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ מִקֵּן זֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינָם מַפְרִיחִין אֶלָּא מְדַדִּין, מִשּׁוּם דְּכָל הֵיכָא דִּמְדַדֶּה וְלֹא הָדָר חָזֵי לְקִנֵּהּ לֹא מְדַדֶּה. וְאִם הִזְמִין תּוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא עַל פֶּתַח הַקֵּן, מֻתָּרִים (אוֹר זָרוּעַ).

אֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁהֵבִיא דּוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב, בְּנֵי יוֹנָה קְטַנִּים מִשּׁוֹבָכוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעִיר, כֵּיוָן שֶׁאֵין צְרִיכִים צֵידָה, מֻתָּרִים.

הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא יִבְדֹּק עַד שֶׁיַּפְשִׁיט, שֶׁאִם תִּמָּצֵא טְרֵפָה לֹא יְהֵא רַשַּׁאי לְהַפְשִׁיטָהּ.

אִם נִמְצֵאת טְרֵפָה, אָסוּר לְטַלְטְלָהּ; אֲבָל מֻתָּר לְמָכְרָהּ לְאֵינוֹ יְהוּדִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתִּירוּ מְכִירָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִשְׁקֹל וְלֹא יַזְכִּיר סְכוּם דָּמִים. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ, יִקַּח מִמֶּנּוּ מַשְׁכּוֹן.