שולחן ערוך, אורח חיים תקי״ב

אֵין מְבַשְּׁלִים לְצֹרֶךְ עַכּוּ"ם בְּיוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ אָסוּר לְהַזְמִינוֹ שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ; וְדַוְקָא לְהַזְמִינוֹ, הַגָּה: לְבֵיתוֹ, אֲבָל לִשְׁלֹחַ לוֹ לְבֵיתוֹ עַל יְדֵי עַכּוּ"ם, שָׁרֵי, (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"א בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ); אֲבָל עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ, וְכֵן שָׁלִיחַ שֶׁנִּשְׁתַּלַּח לוֹ, וְכֵן עַכּוּ"ם שֶׁבָּא מֵאֵלָיו, מֻתָּר לְהַאֲכִילוֹ עִמּוֹ וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. הַגָּה: וּמֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִיל עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה שֶׁמְּבַשֵּׁל בָּהּ לְעַצְמוֹ, (מָרְדְּכַי פ"ב דְּבֵיצָה), אֲבָל לִשְׁאָר עַכּוּ"ם, בְּכָל עִנְיָן אָסוּר, (א"ח וְתוֹסָפוֹת). וְיִשְׂרָאֵל הָאוֹפֶה בְּתַנּוּר שֶׁל עַכּוּ"ם וְצָרִיךְ לָתֵת לוֹ פַּת אֶחָד, לֹא יְיַחֵד לְעַכּוּ"ם אֶחָד קֹדֶם אֲפִיָּה, דְּאָז אוֹפֶה שֶׁל עַכּוּ"ם, אֶלָּא יֹאפֶה סְתָם וְיִתֵּן לוֹ אַחַר כָּךְ אֶחָד (כָּל בּוֹ).

בְּנֵי הַחַיִל שֶׁנָּתְנוּ קֶמַח שֶׁלָּהֶם לְיִשְׂרָאֵל לֶאֱפוֹת לָהֶם פַּת, אִם אֵינָם מַקְפִּידִים כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתֵן מִמֶּנּוּ לְתִינוֹק, מֻתָּר לֶאֱפוֹת לָהֶם.

אָסוּר לְבַשֵּׁל וְלֶאֱפוֹת לְצֹרֶךְ כְּלָבִים, אֲבָל מֻתָּר לְטַלְטֵל מְזוֹנוֹת וְלִתֵּן לִפְנֵיהֶם. הַגָּה: אֲבָל אָסוּר לְהוֹצִיא בִּשְׁבִילָן מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, (הג"מ וְהַמַּגִּיד פ"א). וְכֵן אָסוּר לְגַבֵּל הַמּוּרְסָן לְעוֹפוֹת, (מָרְדְּכַי), כִּי אִם עַל יְדֵי שִׁנּוּי, (כָּל בּוֹ). וּמֻתָּר לְהַרְבּוֹת בִּשְׁבִיל הַכְּלָבִים בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה שֶׁמְּבַשֵּׁל בָּהּ לְעַצְמוֹ, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר אַחֵר שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לַכְּלָבִים אִם הָיָה רוֹצֶה, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן וְהַיְּרוּשַׁלְמִי).