שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ד

כָּל תַּעֲנִית שֶׁאוֹכְלִים בּוֹ בַּלַּיְלָה, בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא שֶׁלֹּא יָשַׁן שְׁנַת קֶבַע (טוּר), אֲבָל אִם יָשַׁן שְׁנַת קֶבַע אֵינוֹ חוֹזֵר וְאוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה, אֶלָּא אִם כֵּן הִתְנָה לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִשְׁתִיָּה אֵין צָרִיךְ תְּנַאי, דְּמִסְּתָמָא דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לִשְׁתִיָּה אַחַר הַשֵּׁנָה, וְהָוֵי כְּאִלּוּ הִתְנָה (טוּר וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי).