שולחן ערוך, אורח חיים תרנ״ב

מִצְוַת לוּלָב בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה; וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִנְטִילַת לוּלָב, שֶׁאִם לֹא נָטַל שַׁחֲרִית, יִטְּלֶנּוּ אַחַר כָּךְ. וּמִכָּל מָקוֹם זְרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת וְנוֹטְלִים אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר; וּזְמַנּוֹ הוּא מִשֶּׁתָּנֵץ הַחַמָּה, וְעִקַּר מִצְוָתוֹ בִּשְׁעַת הַהַלֵּל, וְאִם צָרִיךְ לְהַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, נוֹטְלוֹ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הַגָּה: וְהַמְדַקְדֵּק יֶאֱחֹז הַלּוּלָב בְּיָדוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, גַּם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְכֵן יַחֲזִירוֹ לְבֵיתוֹ, כְּדֵי לְחַבֵּב הַמִּצְוֹת (טוּר).

אָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁיִּטְּלֶנּוּ; וְאִם שָׁכַח וְאָכַל וְנִזְכַּר עַל שֻׁלְחָנוֹ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה, יַפְסִיק, אֲפִלּוּ יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם לִטְּלוֹ אַחַר שֶׁיֹּאכַל; וּמִיּוֹם רִאשׁוֹן וָאֵילָךְ, אִם יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם לֹא יַפְסִיק; וְאִם לָאו, יַפְסִיק. הַגָּה: וְאִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַן חִיּוּבוֹ, אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק בִּדְאִכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם (רַ"ן פ' לוּלָב הַגָּזוּל).