שולחן ערוך, אורח חיים תרס״ב

בְּיוֹם שֵׁנִי מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת לוּלָב, וְכֵן בְּכָל שְׁאָר יָמִים.

אֵינוֹ מְבָרֵךְ זְמַן בְּיוֹם שֵׁנִי עַל הַלּוּלָב, אֶלָּא אִם כֵּן חָל יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת.

מוֹצִיאִים שְׁנֵי סְפָרִים וְקוֹרִין בָּהֶם פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ אֶתְמוֹל, וּמַפְטִיר בִּמְלָכִים: וַיִּקָּהֲלוּ, עַד: בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.