שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ב

כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אוֹמֵר עַל הַנִּסִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּבַתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת מוֹדִים; וְאִם לֹא אָמַר, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רצ"ד סָעִיף ד' וְה'; וּמִיהוּ אִם נִזְכַּר בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ נִזְכַּר בֵּין אַתָּה לְהַשֵּׁם, חוֹזֵר. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁשָּׁכַח עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהָרַחֲמָן יֹאמַר: הָרַחֲמָן יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ כו' (כָּל בּוֹ), וּכְבָר נִתְבָּאֵר סִימָן קפ"ז סָעִיף ד'.

גַּם בְּמוּסָף שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּסָף בַּחֲנֻכָּה.

אֵין אוֹמְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ וְכֻלֵּי, אֶלָּא מְסַיֵּם: וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִים וּגְבוּרוֹת בַּיָּמִים הַהֵם בָּעֵת הַזֹּאת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ.