שולחן ערוך, אורח חיים תרפ״ז

חַיָּב אָדָם לִקְרוֹת הַמְּגִלָּה בַּלַּיְלָה וְלַחֲזֹר וְלִשְׁנוֹתָהּ בַּיּוֹם. וְשֶׁל לַיְלָה, זְמַנָּהּ כָּל הַלַּיְלָה; וְשֶׁל יוֹם, זְמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד סוֹף הַיּוֹם; וְאִם קְרָאָהּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, יָצָא.

מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלָּם נִדְחִים מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחָה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת מִצְוָה שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים כְּדֵי צָרְכּוֹ, שֶׁהַפּוֹגֵעַ בּוֹ קוֹבְרוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא. הַגָּה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בִּדְאִכָּא שְׁהוּת לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן, אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן אֵין שׁוּם מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא נִדְחֵית מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה (רַ"ן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת ומהר"א מִזְרָחִי). וְהָא דְּמֵת מִצְוָה קוֹדֵם, הַיְנוּ דַּוְקָא בִּדְאֶפְשָׁר לוֹ לְקָרְאָהּ אַחַר כָּךְ (מהר"א מִזְרָחִי).