שולחן ערוך, אורח חיים צ״ו

כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, לֹא יֶאֱחֹז בְּיָדוֹ תְּפִלִּין וְלֹא סֵפֶר מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וְלֹא קְעָרָה מְלֵאָה וְלֹא סַכִּין וּמָעוֹת וְכִכָּר, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִפְּלוּ וְיִטָּרֵד וְתִתְבַּטֵּל כַּוָּנָתוֹ. וְלוּלָב בִּזְמַנּוֹ, מֻתָּר לֶאֱחֹז בַּיָּד, כֵּיוָן שֶׁהָאֲחִיזָה בְּיָדוֹ הִיא מִצְוָה אֵינוֹ נִטְרָד בִּשְׁבִילוֹ.

מֻתָּר לֶאֱחֹז מַחֲזוֹר תְּפִלּוֹת בְּיָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל, הוֹאִיל וְתוֹפֵס לְצֹרֶךְ תְּפִלָּה עַצְמָהּ לָא טָרִיד, דּוּמְיָא דְּלוּלָב דְּמִשּׁוּם דִּלְקִיחָתוֹ מִצְוָה לָא טָרִיד. הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם לֹא הָיָה בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל, לֹא יַחֲזֹר אַחֲרָיו בַּתְּפִלָּה לִטְּלוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּמָקוֹם מְיֻחָד שֶׁהוּא מוּכָן, אָז מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹכוֹ (הר"י פֶּרֶק מִי שֶׁמֵּתוֹ).