תהילים ע״ב:א׳-ע״ג:כ״ח

לשלמה. על שלמה בנו התפלל תפלה זו שצפה ברה"ק שהוא עתיד לשאול מאת הקב"ה לב להבין לשמוע משפט:

משפטיך. חכמת דינך שצוית בתורה:

וצדקתך. לצדק את הדין:

מלך ובן מלך. שניהם בשלמה אמורים, דבר אחר משפטיך למלך תן היסורין יהו כלים בי והצדקה עשה לבני שיהיה שלום בימיו:

ישאו הרים. בימיו:

שלום לעם. ומהו השלום שההרים נושאין כשהן עושין פירות אין עין הבריות צרה וקורא איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה:

וגבעות בצדקה. וגבעות ישאו להם שלום ע"י הצדקה שיעשו:

ייראוך עם שמש. ממני ילמדו ישראל ליראה אותך כל ימי השמש והירח לדור דורים:

ולפני ירח. בעוד הירח קיים והם לפניו והרבה יש בלשון משנה בפני הבית ושלא בפני הבית:

ירד כמטר על גז. ירד דברו בתוך עמך ובלבם כמטר היורד על ירק הגזוז שהוא צריך לגשמים לאחר שגזזהו כענין שנאמ' (עמוס ז׳:א׳) והנה לקש אחר גזי המלך:

זרזיף ארץ. לשון טיפים הוא בלשון ארמי במסכת יומא הוא מטו זרזיפי דמיא:

יפרח בימיו צדיק. ישראל:

ורוב שלום. יפרח בימיו ויהי שלום זה ארוך עד לעולם, וכל תפלה זו נתקיימה חוץ מדבר הזה לפי ששלמה חטא לפיכך לא נמשכה מלכותו שהמלכות נמסרה לדוד על תנאי אם ישמרו בניך את דרכי (ס"א דרכם) וישראל פרחו בימיו שנאמר (מלכים א ד׳:כ׳) יהודה וישראל רבים כחול וגו' ורוב שלום היה שנאמר וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו כל ימי שלמה:

וירד מים עד ים. כל א"י מים סוף ועד ים פלשתים:

ומנהר עד אפסי ארץ. כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגומר (שם):

ציים. כתות של שרים כדמתרגם וצים מיד כתים (במדבר כ״ד:כ״ד) וסיען יסתחרן מרומאי:

מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו. כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבא אני תרשיש וגו' (מ"א י'):

מלכי שבא. מלכת שבא:

אשכר. דורון:

כל גוים יעבדוהו. וכל הארץ מביאים מנחה לשלמה והמה מביאין איש מנחתו (שם ד'):

מתוך ומחמס. ממכות ומגזל מצאתי מתוך ל' תוך תוכות בעלי מזמות חורשי און כמו איש תככים (משלי כ"ח):

יגאל נפשם. ע"י משפט וצדקה שיעשה בהם:

ויחי. שלמה:

ויתן לו. הקב"ה:

מזהב שבא. וכן היתה גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך וגומר (מלכים א ג׳:י״ג):

ויתפלל בעדו תמיד וגו'. היא התפלה היא הברכה כשהקב"ה אומר לאדם ברוך תהיה ל' תפלה הוא:

פסת בר. ל' פסיון תוספת ורבוי, ורבותינו פירשוהו לשון גלוסקאות לימות המשיח וכל המזמור במלך המשיח, ד"א פסת בר ל' רצון כמו פייס שהבריות מתפייסין ומתרצין מאת המקום כשנותן שובע בעולם:

ירעש כלבנון פריו. חטין גסין כפירות האילן ככליות של שור הגדול שהיה בימי שמעון בן שטח:

ויציצו. ישראל:

מעיר. מתוך ירושלים כעשב הארץ:

יהי שמו. של שלמה נזכר לעולם בעושרו ובחכמתו:

לפני שמש ינון שמו. כל ימי השמש יגדל שמו:

ינון. ל' מלכות ושררה כמו (משלי כ״ט:כ״א) ואחריתו יהיה מנון, ולניני השליט על נכסי אחרים, אמרו בלבם נינם יחד (לקמן ע"ד) מלכיהם יחד:

ויתברכו בו. אדם אומר לבנו תהי חכם ועשיר כשלמה:

ברוך ה'. העושה נפלאות גדולות ברדת האש מן השמים ע"י שלמה בני:

כלו תפלות דוד. רבותינו דרשו כלו, כל אלו תפלות דוד לכלול כל הספר על שם דוד ואף מ"ש בני קרח ועשרה זקנים ע"ש שהוא נקרא נעים זמירות ישראל (ש"ב כ"ג), ויש לפתור כלו כמו נסתיימו כמו רומו מעט (איוב כ"ד) שומו שמים (ירמיה ב') וא"כ הוא לא נכתב המזמור במקומו ואין מוקדם ומאוחר בספר ונראין הדברים שלעת זקנתו כשהמליך את שלמה אמרו:

אך טוב לישראל אלהים. לפי שענין המזמור מדבר בצרות הבאות על עובדי המקום לכך פתח בו כך וזהו פירושו אע"פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל ידעתי כי הקב"ה טוב להם ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא:

ואני. מטרם שומי זאת אל לבי:

כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום:

כי קנאתי בהוללים. במערבבי דרכיהם אשר הייתי רואה את שלומם:

בהוללים. מערבבים כמו (ישעיהו א׳:כ״ב) סבאך מהול במים (סא"א):

כי אין חרצובות למותם. ל' אסירה כמו (שם נ"ח) פתח חרצובות רשע, מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא יסורין, ורבותינו פירשו חרצובו' נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה, ד"א שאין הקב"ה מאחר צביונם (פירוש רצונם):

לכן ענקתמו גאוה. בעבור זה שאין יסורין באין עליהם העניקתם הגאוה לעלות על צוארם גסות הרוח:

יעטף שית חמס למו. החמס שעושין עושה אותם שמנים ועוטף את שתותיה' ועגבותיהם בעובי שומן ובשר:

יצא מחלב עינימו. עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות:

עברו משכיות לבב. יותר ממה שלבם מייחל ומצפה באה להם תאותם עברו בהם בהשגת ידם את תאות לבם:

ימיקו. את רעיהם:

וידברו ברע עושק. לעשוק אביונים:

ממרום ידברו. כגון פרעה וסנחריב ונ"נ מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳) מי בכל אלהי הארצות (ישעיהו ל״ו:כ׳) אעלה על במתי עב (שם י"ד) וזהו שתו בשמים פיהם:

לכן ישוב עמו הלום. לפי שעמו רואים דרך רשעים צלחה ישובו על דרך הרשעים ללכת בדרכיהם:

הלום. כמו מי הביאך הלום (שופטים י״ח:ג׳) הלום פה:

ומי מלא ימצו למו. ומים של פלג המלא הם ד"ת הם נחשבים למו תמצית ומזלזלים בעיניהם:

ואמרו איכה ידע אל. איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקב"ה ותורתו אמת:

הנה אלה רשעים. הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר:

ושלוי עולם. לשון שלוה:

השגו. הגדילו, ומנחם פירש ישוב עמו הלום, ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של ר"מ בר יצחק שליח צבור זצ"ל:

אך ריק זכיתי לבבי. כל זה מוסב על ואמרו איכה ידע אל וגם אומר אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצותיו של הקב"ה והרי אנו נגועים כל היום:

ותוכחתי. נראית כל היום תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות:

אם אמרתי אספרה כמו. אמר אסף אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמו שהוא כל מה שעמו אומר על זאת:

הנה דור בניך בגדתי. כלומר אשים אותם בוגדים ורשעים:

ואחשבה. בלבי:

לדעת זאת. מה היא מדתו של הקב"ה כן הוא עמל בעיני נראית היתה מדה זאת לי עמל ולא משפט:

עד. אשר באתי אל מקדשי אל. אשר בירושלים, וראיתי מה שאירע בסנחרב ואז הבינותי לאחרית הרשעים שהוא לאבדון ואמרתי אך כל הטובה הבאה להם חלקות הם שהקב"ה מחליק להם הדרך שלהם שתהא נוחה וחלקה למען לא יתנו לב לשוב אליו ויאבדו:

אך בחלקות תשית למו. כל הטובה הבאה להם שהרי סופם הפלתם למשואות:

מן בלהות. מן שדים:

כחלום מהקיץ. כשינה שאין לה קץ שהוא שינת עולם כן היתה להם ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (ישעיהו ל״ז:ל״ו):

אדני בעיר צלמם תבזה. בירושלים שהרעו עליה שם נתבזה צלם דמותם ונשרפו כלם:

כי יתחמץ לבבי. מטרם שראיתי מפלה זו ברוח הקדש היה לבבי מתחמץ על דרך הרשעים שצלחה, ובכליותי הייתי משתונן, לשון חרב שנון, וכשהוא מתפעל התי"ו ניתנת באמצע שורש התיבה כדרך כל תיבה שיסוד תחילתה שי"ן:

ואני. הייתי בער ולא הייתי יודע מה היא המדה וכבהמה הייתי עמך:

ואני. אע"פ שהייתי רואה כל זה תמיד הייתי עמך ולא זזתי מיראתך:

אחזת ביד ימיני. להחזיקני ביראתך כשקרבו רגלי לנטות מדרכך כמו שאמר למעלה כמעט נטיו רגלי:

תנחני. נחיתני:

ואחר כבוד תקחני. אילו היה טעם על כבוד היה פתרונו לאחר שהשלמת לסנחרב כל הכבוד שפסקת לו תקחנו אליך הפלאת נסיך לישראל והחרבת את סנחרב עכשיו שהטעם על ואחר זה פתרונו ואחרי כן לכבוד תקחני משכתני אליך לכבוד ולתפארת:

מי לי בשמים. שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך:

כלה שארי. נתאוה בשרי ולבבי לך:

כלה שארי. ל' תאוה כמו (לקמן קי"ט) כלתה לתשועתך נפשי:

זונה ממך. נפרד ממך:

מלאכותיך. שליחותיך רוח הקודש הבא בלבי לאמר: