יחזקאל כ״ג:א׳-י׳

שתים נשים. תרתי מדינן דאינון כתרתין נשין:

בנות אם אחת. שתיהן מכנסיה אחת נחלקו לשתים בימי רחבעם:

שמה מועכו. בני מצרים את שדיהם ל' ומעוך (ויקרא כב):

ושם עשו. המצריים את דדי בתוליהן כלומר למדום את דרכי תועבותם, עשו איטיינירי"ש בלע"ז:

ושמותן. בכינוי אהלה ואהליב':

ושמותן. הראשונים שומרון היא שאני מכנה אהלה שנעשית אהל מתחילה לעגלי ירבעם ובית הבעל לאחאב ואע"פ ששומרון לא נבנתה אלא בימי עמרי קורא את מלכי ישראל על שמה שמשנבנית נעשית ראש:

אהליבה. על שם שאהלי היה בה ומקדשי:

ותעגב. ותתאוה אישויי"ר בלע"ז ל"א דיששירי"ר:

אל אשור קרובים. שהיו שכנים לה ושלחו להם להיות להם לעזר זה היה מנחם בן גדי (מלכים ב ט״ו:י״ט) שנתן מס לפול מלך אשור להיות ידו אתו להחזיק הממלכה בידו והנביא מדמה הדבר לאשה מנאפת שאם היו עובדים להקב"ה לא נצטרכו למלכי אשור:

ותתן תזנותיה עליהם. לב ניאופים ורוח זנונים נתנה עליה' שהית' מתאוה להם:

ובכל אשר עגבה וגו'. בכל העכו"ם אשר נשתתפה עמהם למדה דרכיהם ונטמא בגילוליהם:

ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה. גם על מלכי מצרים סמכו שמצינו (שם יו) בהושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים:

כי אותה שכבו וגו'. ומאז וישפכו תזנותם עליה תאות זנונים נכנס בה מימי נעוריה:

לכן נתתיה וגו'. שבא סנחרב והגלה אותם:

ותהי שם לנשים. לוקח מהן קללה לכל הנואפו' להווסר ממנה ראו מה עלתה לפלונית על זימתה:

ושפוטים. כמו שפטים יושטישא"ט בלע"ז: