יחזקאל מ״ו:י״ז-מ״ז:י״ב

שנת הדרור. שנת היובל:

ושבת. כמו ושבה:

אך נחלתו בניו להם תהיה. כמו אך לבניו תהיה נחלתו ולא תנתן לצמיתות לאחר:

ויביאני במבוא. דרך האמה שבזוית בית החליפו' שנכנסין בו לאויר עשרים שבין הלשכות שבצפון לבין תאי ההיכל:

אשר על כתף השער. שער הצפוני כתף השער אשר מן השער למערב:

הפינות צפונה. שיש להם פתחים לצד חצר החיצונה לצפון ופתחים היו להם לאויר העשרים:

בירכתים ימה. בסוף הלשכות למערב:

לבלתי הוציא. כמו להוציא שקדשי קדשים נפסלין ביוצא:

לקדש את העם. ת"י לאתערבא עם עמא:

מקצוע. אנגל"אש בלע"ז:

חצרות קטורות. שנינו במסכת מדות אין קטורו' אלא שאינן מקורות ושם מפרש מה היו משמשות:

מהקצעות. בזוית מקצעות החצר:

וטור סביב בהם. שורת נדבך חומת אבנים בולט מן החומה סמוך לארץ ובו נקבים מקום שפיתת קדרות ומתחת הטור חלל להסיק בו אור מתחתיו והקדרות מלמעלה:

ומבשלות עשוי. הוא החלל מתחת שפיתת הקדירות:

את זבח העם. חזה ושוק של שלמים שאינן נפסלין בצאתו חוץ לעזרת ישראל כמו החטאת והאשם:

וישיבני. לתוך החצר הפנימית:

אל פתח הבית. והמים יורדין מתחת כתף הבית הימנית נובעין מתחת המפתן שהוא באמצע המזרח ומצדדין באלכסון לצד הימין ויוצאים מעזרה בדרום המזבח ויוצאין חוץ לעיר במסכ' יומא שנינו אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני סלעים כיון שהגיע לפתח ההיכל נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב כיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן:

ויוציאני. מן החצר הפנימית אל החצר החיצונ' בשער הצפון:

ויסיבני. סביב חומת הפנימי בתוך החיצונה:

אל שער. החיצונה הפונה קדים:

מים מפכים. בויאונ"ט בלע"ז רחבים כרוחב פי הפך כך פירשו רבותינו כדלעיל:

וימד אלף באמה. חוץ לחומה וכל אותן אלף אמות לא גבר הנחל להיות עמוק אלא עד אפסים הם הקרסולים שקורין קביליי"ש בלע"ז:

וימד אלף. אחרות והעמיקו עד ברכים ועוד אלף והעמיקו עד מתנים מכאן ואילך נחל אשר לא יוכל לעבור מכאן שאסור ליכנס במים מן המתנים ולמעלה שלא ישטפוהו המים משבא למי מתנים יצא על שפת הנהר ומדד עוד אלף לפניו נחל אשר לא יעבר ורגליו ביבשה עומדין היינו דכתיב וישבני על שפת הנחל כלומר אצל שפת הנחל ששם היה עומד:

גאו. כמו גדלו:

מי שחו. נואירינ"ט בלע"ז מים שצריך לשוט בהן ולא לעבר' ברגל שלא ישטפוהו, שחו שייט כמו (ישעיהו כ״ה:י״א) כאשר יפרש השוחה לשחות:

הראית בן אדם. כמה מתגבר הנחל הזה:

בשובני והנה אל שפת הנחל וגו'. בתוך שהוליכני והשיבני צמחו על שפת הנחל עץ רב מאוד מזה ומזה, עץ אאביר"ץ בלע"ז:

אל הגלילה. לאמרק"א בלע"ז:

הקדמונה. המזרחית שנו רבותינו בתוספתא של סוכה להיכן יוצאין לימה של טבריא ולימה של סדום ולים הגדול לרפות את מימיהם המלוחים ולמתקן:

וירדו על הערבה. זו ימה של טבריא:

ובאו הימה. זו ימה של סדום:

אל הימה המוצאים. זו ימה של אוקינוס שהוא מוצא מן הישוב להקיף את העולם:

ונרפאו. המים ממליחתן ומדרש אגדה למה קורא אותם מוצאים על שם שני פעמים שיצאו:

אל כל אשר יבוא שם נחלים. הנחל הזה המתחלק לכמה נחלים ממתק את המים שמתערב בתוכם ודגתם הנשרצ' בם חיים ומתוקים:

והיה עמדו עליו דוגים וגו' לחרמים. למכמורת:

למינה תהיה דגתם. לא מפיק ה"א ופירושו למינים הרבה תהי' דגתם:

למינה לשון רוב מינים כמו (שמות ז׳:י״ח) והדג' אשר ביאור (ישעיה נא) כל אנחתה השבתי:

בצאתיו. של ים כמו (איוב ח׳:י״א) היגאה גומא בלא ביצה וגו' מרש"ק בלע"ז:

וגבאיו. כמו (מלכים ב ג׳:ט״ז) עשה הנחל הזה גבים גבים, הבצים הם הבצעים שסביבותיו והגבים הם נקעים שהמים נאספים בהם:

ולא ירפאו. להפך למתיקה למה כי למלח נתנו:

ולא ירפאו. הוי"ו הזו טפילה ויתירה:

לחדשיו יבכר. מדי חדש בחדש יבשל פירותיו:

לתרופה. פירשו רבותינו ז"ל להתיר פה אלמים ופה עקרות ומשמעו ל' רפואה כמו (ירמיה י) וירפאו את שבר עמי על נקלה וכן חברו מנחם: