ירושלמי בבא בתרא ב׳:ז׳

משנה: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֲשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה וְהֶחָרוּב וְהַשִּׁיקְמָה חֲמִשִּׁים אַמָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר כָּל אִילַן סְרָק חֲמִשִּׁים אַמָּה. אִם הָעִיר קָדְמָה קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. וְאִם הָאִילָן קָדַם קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. סָפֵק זֶה קָדַם וְזֶה קָדַם קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. מַרְחִיקִין גּוֹרֶן קְבוּעָה מִן הָעיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גּוֹרֶן קְבוּעָה בְתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. מַרְחִיק מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵירוֹ וּמִנִּירוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק.

הלכה: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר כול׳. מִשֵּׁם שֶׁעוֹמֵד וּמַאֲפִיל אוֹ מִשֵּׁם שֶׁנִּיאוֹ רַע. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ. אִין תֵּימַר מִשֵּׁם שֶׁעוֹמֵד וּמַאֲפִיל. בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ מוּתָּר. וְאִין תֵּימַר מִשֵּׁם שֶׁנִּיאוֹ רַע. אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אָסוּר.