ירושלמי בבא בתרא ג׳:י׳

משנה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲלוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אֲחֶרֶת לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. בָּנָה עֲלִיָיה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ לֹא יִפְתָּחֶנָּה לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין אֶלָּא אִם רָצָה בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ וּבוֹנֶה עֲלִיָיה עַל גַּבֵּי בֵיתוֹ וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח חַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן. הָיָה קָטָן לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל אֶחָד לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן קָטָן עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם.

הלכה: לֹא יִפְתַּח אָדָם חֲלוֹנוֹתָיו כול׳. הָכָא אַתָּ מַר. פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח מוּתָּר. וְהָכָא אַתָּ מַר. פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח אָסוּר. הֵן דְּתֵימַר. מוּתָּר. בְּמָבוֹי. וְהֵן דְּתֵימַר. אָסוּר. בַּחֲצַר הַשּׁוּתָפִין. וְהָתַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁבְּנֵי חָצֵר יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה בֶחָצֵר כָּךְ בְּנֵי מָבוֹי יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה בְמָבוֹי. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּשֶׁנָּתַן רְשׁוּת כָּאן בְּשֶׁלֹּא נָתַן רְשׁוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. שַׁנְיָיא הִיא בַּגַּנּוֹת שֶׁנִּיתְּנוּ לַחֲפִירָה. אָמַר רִבִּי נָסָה. וְחָרְבּוֹת לֹא נִיתְּנוּ לְהִיבָּנוֹת.

אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. תַּנֵּי תַמָּן. הַפּוֹתֵחַ חַלּוֹן בְּכוֹתֶל חֲצֵירוֹ בְּמַעֲמַד חֲבֵירוֹ. (ד̇ אַמּוֹת) [רִבִּי אוֹמֵר]. פּוֹחֵת בִּשְׂמֹאל נוֹעֵל בְּיָמִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. הֲוִינָא בְעִית לְעִי. הָיָה מוֹשִׁיט לוֹ צְרוֹרוֹת. יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מְגָחֵךְ הֲוִינָא בָּאוּ גַבְרָא.

הָיוּ חֲמִשָּׁה פְתָחִים זֶה לִפְנִים מִזֶּה שִׁיעוּר כּוּלָּן כִּמְלוֹא מַקְדֵּחַ. וְדָא מְסַיְיעָא לְמָאן דָּמְרִין בַּנָּאֵי. חַלּוֹן שֶׁהִיא פְתוּחָה לְאִיסְטִיב לֹא נַעֲשֵׂית אֶלָּא לְהַכְנִיס אֶת הָאוֹרָה. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לָהּ חֲזָקָה אֵינָהּ מֵבִיאָה אֶת הַטּוּמְאָה.