ירושלמי בבא קמא י׳:ד׳

משנה: זֶה בָא בְחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָא בְכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ. נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכָהּ אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. אִם אָמַר אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְמֵי שֶׁלִּי חַיָיב לִיתֵּן לוֹ.

הלכה: זֶה בָא בְחָבִיתוֹ שֶׁלְּיַיִן כול׳. תַּנֵּי. שְׁנַיִם בַּמִּדְבָּר בְּיַד זֶה חָבִית מַיִם וּבְיַד זֶה חָבִית דְּבַשׁ. נִסְדַּק חָבִית מַיִם. תְּנַיי בֵּית דִּין הוּא שֶׁיִּשְׁפּוֹךְ זֶה דִבְשׁוֹ וְיַצִּיל אֶת מֵימָיו. שֶׁהַמַּיִם מְחַיֶיה בַמִּדְבָּר וְלֹא הַדְּבַשׁ. תַּנֵּי. פּוֹעֵל וְעָנִי שֶׁעָלוּ לְרֹאשׁ אִילָּן וְשִׁיבְּרוּ סוֹכָה. בִּזְמַן שֶׁדֶּרֶךְ פּוֹעֲלִין לַעֲלוֹת בָּאִילָּן פְּטוּרִין. וְאִם לָאו חַיָיבִין.