ירושלמי בבא קמא ד׳:ח׳

משנה: שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לִיסָּקֵל וְהִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו אֵינוֹ מוּקְדָּשׁ וְאִם שְׁחָטוֹ בְּשָׂרוֹ אָסוּר. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ הִקְדִּישׁוֹ בְעָלָיו מוּקְדָּשׁ וְאִם שְׁחָטוֹ בְּשָׂרוֹ מוּתָּר.

הלכה: שׁוֹר שֶׁהוּא יוֹצֵא לִיסָּקֵל כול׳. תַּנֵּי. שׁוֹר שֶׁהָיָה יוֹצֵא לִיסָּקֵל וְנִמְצְאוּ עֵידָיו זוֹמְמִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל הַקּוֹדֵם בּוֹ זָכָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יִיאוּשׁ טָעוּת הוּא. וְכֵן עֶבֶד הַיּוֹצֵא לִיהָרֵג וְנִמְצְאוּ עֵדָיו זוֹמְמִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. זָכָה עַצְמוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יִיאוּשׁ טָעוּת הוּא.