תלמוד ירושלמי
ירושלמי ברכות א׳
קריאה: המקור · עברית פשוטההמקור · עברית פשוטההמקור בלבדהמקור · עברית פשוטההמקור · עברית פשוטההמקור בלבדעברית פשוטה בלבדעברית פשוטה בלבדמתחיליםממשיכיםזה לצד זה
הקישו על כפתור כדי לפתוח.
משנה: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְרוּמָתָן עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מַעֲשֵׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה אָמְרוּ לוֹ לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶן אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר חַיָיבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוּ בִלְבַד אֶלָּא כָל שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵיבָרִים [וַאֲכִילַת פְּסָחִים] מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. כָּל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עֲמוּד הַשַּׁחַר. אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה.
המשנה שואלת: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבים אתם לקרות. ולא זו בלבד, אלא כל מה שאמרו חכמים 'עד חצות', מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים – מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. כל הנאכלין ליום אחד – מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
המשנה שואלת: מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה ואמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבים אתם לקרות. ולא זו בלבד, אלא כל מה שאמרו חכמים 'עד חצות', מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים – מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. כל הנאכלין ליום אחד – מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
הלכה: מֶאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין. אֲנָן תַּנִּינָן מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְּרוּמָתָן. תַּנִּי רִבִּי חִיָּיא מִשָּׁעָה שֶּׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל פִּיתָּן בְּלֵילֵי שַׁבָּת. וְתַנִּי עֲלָהּ קְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין. אִיתָא חָמֵי מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לוֹכַל בִּתְּרוּמָתָן יְמָמָא הוּא וְעִם כּוֹכְבַיָּא הוּא. מִשָּׁעָה שֶּׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לֶאֱכוֹל פִּתָּן בְּלֵילֵי שַׁבָּת שָׁעָה וְתַרְתֵּי לֵיְלִיָּא הוּא. וְאַתְּ אָמַר קְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין כּוּפְרָנַיָּא דְקִיקַיָּיא דְּאוֹרְחֵיהוֹן מִסְתַּלְּקָא עַד דְּהוּא יְמָמָא דְצָדִי לוֹן מִיקַּמֵּי חַיּוּתָא.
הקטע פותח בשאלה: מתי קוראים את שמע בערב. מה שלמדנו: מהשעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומה. רבי חייא שנה: מהשעה שבני אדם נכנסים לאכול את פתם בלילי שבת. ושנו על כך שדבריהם קרובים להיות שווים. בוא וראה: מהשעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומה יום הוא, ויש כוכבים; ומהשעה שבני אדם נכנסים לאכול את פתם בלילי שבת — שעה או שעתיים של לילה. ואתה אומר שדבריהם קרובים להיות שווים? אמר רבי יוסי: יש לפרש את הדבר בכפריים של כפרים קטנים, שדרכם להסתלק מן הדרך בעוד יום, מפני חיות השדה.
הקטע פותח בשאלה: מתי קוראים את שמע בערב. מה שלמדנו: מהשעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומה. רבי חייא שנה: מהשעה שבני אדם נכנסים לאכול את פתם בלילי שבת. ושנו על כך שדבריהם קרובים להיות שווים. בוא וראה: מהשעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומה יום הוא, ויש כוכבים; ומהשעה שבני אדם נכנסים לאכול את פתם בלילי שבת — שעה או שעתיים של לילה. ואתה אומר שדבריהם קרובים להיות שווים? אמר רבי יוסי: יש לפרש את הדבר בכפריים של כפרים קטנים, שדרכם להסתלק מן הדרך בעוד יום, מפני חיות השדה.
תַּנִּי הַקּוֹרֵא קוֹדֶם לָכֵן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אִם כֵּן לָמָּה קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּשְׁבִיל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא כְדֵי לַעֲמוֹד בִּתְפִילָּה מִתּוֹךְ דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה.
שנו: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כך, למה קוראים אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי: אין קוראים אותה בבית הכנסת כדי לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה.
שנו: הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כך, למה קוראים אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי: אין קוראים אותה בבית הכנסת כדי לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה.
רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב יִרְמְיָה סָפֵק בֵּירַךְ עַל מְזוֹנוֹ סָפֵק לֹא בֵּירַךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ דִּכְתִיב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. סָפֵק הִתְפַּלֵּל סָפֵק לֹא הִתְפַּלֵּל אַל יִתְפַּלֵּל וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וּלְוַאִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. סָפֵק קָרָא סָפֵק לֹא קָרָא נִישְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא הַקּוֹרֵא קוֹדֶם לָכֵן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְקוֹדֶם לָכֵן לָאו סָפֵק הוּא וְאַתְּ אָמַר צָרִיךְ לִקְרוֹת. הֲדָא אָמְרָה סָפֵק קָרָא סָפֵק לֹא קָרָא צָּרִיךְ לִקְרוֹת.
רבי זעירא אמר בשם רב ירמיה: מי שספק אם בירך על מזונו, צריך לברך, שנאמר: ״ואכלת ושבעת וברכת״. מי שספק אם התפלל, לא יתפלל שוב. זה שלא כרבי יוחנן, שאמר רבי יוחנן: הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו, מפני שאין תפילה מפסדת. מי שספק אם קרא את שמע, למדים אנו מזו: ״הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו״. והרי קודם לכן ספק הוא, ואתה אומר שצריך לקרות. מכאן שמי שספק אם קרא אם לא קרא, צריך לקרות.
רבי זעירא אמר בשם רב ירמיה: מי שספק אם בירך על מזונו, צריך לברך, שנאמר: ״ואכלת ושבעת וברכת״. מי שספק אם התפלל, לא יתפלל שוב. זה שלא כרבי יוחנן, שאמר רבי יוחנן: הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו, מפני שאין תפילה מפסדת. מי שספק אם קרא את שמע, למדים אנו מזו: ״הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו״. והרי קודם לכן ספק הוא, ואתה אומר שצריך לקרות. מכאן שמי שספק אם קרא אם לא קרא, צריך לקרות.
סִימָן לְדָבָר מִשֶּׁיֵּצְאוּ הַכּוֹכָבִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאַיָּה לְדָבָר זֵכֶר לְדָבָר וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָים מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וּכְתִיב וְהָיָה לָנוּ הַלַּיְלָה לְמִשְׁמָר וְהַיּוֹם לִמְלָאכָה.
סימן לדבר: משעה שהכוכבים יוצאים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, יש זכר לדבר: ״וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָים מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים״. וכתוב: ״וְהָיָה לָנוּ הַלַּיְלָה לְמִשְׁמָר וְהַיּוֹם לִמְלָאכָה״.
סימן לדבר: משעה שהכוכבים יוצאים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, יש זכר לדבר: ״וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָים מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים״. וכתוב: ״וְהָיָה לָנוּ הַלַּיְלָה לְמִשְׁמָר וְהַיּוֹם לִמְלָאכָה״.
כַּמָּה כוֹכָבִים יֵצְאוּ וִיהֵא לַיְלָה. רִבִּי פִינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא כּוֹכָב אֶחָד וַדַּאי יוֹם. שְׁנַיִם סָפֵק לַיְלָה. שְׁלֹשָׁה וַדַּאי לַיְלָה. שְׁנַיִם סָפֵק וְהָכְתִיב עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. אֶלָּא מִיעוּט כּוֹכָבִים שְׁנַיִם. קַדְמִיָּא לָא מִתְחַשֵּׁב.
כמה כוכבים צריכים לצאת ויהיה לילה? רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד ודאי יום; שניים ספק לילה; שלושה ודאי לילה. הקטע שואל: שניים ספק? והרי כתוב ״עד צאת הכוכבים״, ולשון ״כוכבים״ היא לפחות שניים. התשובה: הראשון אינו נחשב.
כמה כוכבים צריכים לצאת ויהיה לילה? רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד ודאי יום; שניים ספק לילה; שלושה ודאי לילה. הקטע שואל: שניים ספק? והרי כתוב ״עד צאת הכוכבים״, ולשון ״כוכבים״ היא לפחות שניים. התשובה: הראשון אינו נחשב.
בְּעֶרֶב שַׁבָּת רָאָה כוֹכָב אֶחָד וְעָשָׂה מְלָאכָה פָּטוּר. שְׁנַיִם מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. שְׁלֹשָׁה מֵבִיא חַטָּאת. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת רָאָה כוֹכָב אֶחָד וְעָשָׂה מְלָאכָה מֵבִיא חַטָּאת. שְׁנַיִם מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. שְׁלֹשָׁה פָּטוּר.
בערב שבת, אם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה – פטור. ראה שניים – מביא אשם תלוי (קרבן על ספק חטא). ראה שלושה – מביא חטאת (קרבן חטא). במוצאי שבת, אם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה – מביא חטאת. ראה שניים – מביא אשם תלוי. ראה שלושה – פטור.
בערב שבת, אם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה – פטור. ראה שניים – מביא אשם תלוי (קרבן על ספק חטא). ראה שלושה – מביא חטאת (קרבן חטא). במוצאי שבת, אם ראה כוכב אחד ועשה מלאכה – מביא חטאת. ראה שניים – מביא אשם תלוי. ראה שלושה – פטור.
רִבִּי יוֹסֶי בַּר בּוּן בָּעֵי אִין תֵּימַר שְׁנַיִם סָפֵק. רָאָה שְׁנֵי כּוֹכָבִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְהִתְרוּ בוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה. רָאָה שְׁנֵי כּוֹכָבִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהִתְרוּ בוֹ וְעָשָׂה מְלָאכָה. מַה נַפְשֵׁךְ אִם הָרִאשׁוֹנִים יוֹם הֵן אַף הָאַחֲרוֹנִים יוֹם הֵן וִיהֵא חַיָיב עַל הָאַחֲרוֹנים. אִם הָאַחֲרוֹנִים לַיְלָה אַף הָרִאשׁוֹנִים לַיְלָה וִיהֵא חַיָיב עַל הָרִאשׁוֹנִים. רָאָה שְׁנֵי כּוֹכָבִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְקָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת. בְּשַׁחֲרִית וְקָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת. רָאָה שְׁנֵי כּוֹכָבִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְקָצַר כַּחֲצִי גְּרוֹגֶרֶת. מַה נַפְשֵׁךְ אִם הָרִאשׁוֹנִים יוֹם הֵן אַף הָאַחֲרוֹנִים יוֹם הֵן וְיִצְטָרֵף שֶׁל שַׁחֲרִית עִם שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת וִיהֵא חַיָיב עַל הָאַחֲרוֹנִים. אִם הָאַחֲרוֹנִים לַיְלָה אַף הָרִאשׁוֹנִים לַיְלָה וְיִצְטָרֵף שֶׁל שַׁחֲרִית עִם שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת וִיהֵא חַיָיב עַל הָרִאשׁוֹנִים.
רבי יוסי בר בון שואל: הואיל ואמרנו ששני כוכבים הם ספק, הרי שראה שני כוכבים בערב שבת, התרו בו, ועשה מלאכה, וחזר וראה שני כוכבים במוצאי שבת, התרו בו, ועשה מלאכה. מה נפשך: אם הראשונים יום הם, אף האחרונים יום הם, ויהא חייב על האחרונים; אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויהא חייב על הראשונים. וכן ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית קצר כחצי גרוגרת, וראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך: אם הראשונים יום הם, אף האחרונים יום הם, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים; אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים.
רבי יוסי בר בון שואל: הואיל ואמרנו ששני כוכבים הם ספק, הרי שראה שני כוכבים בערב שבת, התרו בו, ועשה מלאכה, וחזר וראה שני כוכבים במוצאי שבת, התרו בו, ועשה מלאכה. מה נפשך: אם הראשונים יום הם, אף האחרונים יום הם, ויהא חייב על האחרונים; אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויהא חייב על הראשונים. וכן ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת, בשחרית קצר כחצי גרוגרת, וראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך: אם הראשונים יום הם, אף האחרונים יום הם, ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים; אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה, ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים.
הֲדָא דְתֵימַר בְּאִילֵּין דְּלֵית אוֹרְחַתְהוֹן מִתְחַמְיָא בִימָמָא. בְּרַם בְּאִילֵּין דְּאוֹרְחָהוֹן מִתְחַמְיָא בִימָמָא לָא מְשַׁעֲרִין בְּהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן וּבִלְחוּד דְּיִתְחַמּוּן תְּלָתָא כוֹכָבִין בַּר מִן הַדָּא כוֹכָבָתָא.
זה נאמר רק על כוכבים שאין דרכם להיראות ביום. אבל כוכבים שדרכם להיראות ביום — אין משערים בהם. אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלבד שייראו שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה.
זה נאמר רק על כוכבים שאין דרכם להיראות ביום. אבל כוכבים שדרכם להיראות ביום — אין משערים בהם. אמר רבי יוסי ברבי בון: ובלבד שייראו שלושה כוכבים, חוץ מכוכב נוגה.
רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמָנָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בֶן פָּזִי כּוֹכָב אֶחָד וַדַּאי יוֹם. שְׁנַיִם לַיְלָה. וְלֵית לֵיהּ סָפֵק. אִית לֵיהּ סָפֵק בֵּין כּוֹכָב לְכוֹכָב.
רבי יעקב דרומנה אמר בשם רבי יהודה בן פזי: כוכב אחד – ודאי יום. שניים – לילה. ואין לו ספק. יש לו ספק בין כוכב לכוכב.
רבי יעקב דרומנה אמר בשם רבי יהודה בן פזי: כוכב אחד – ודאי יום. שניים – לילה. ואין לו ספק. יש לו ספק בין כוכב לכוכב.
תַּנִּי כָּל זְמָן שֶׁפְּנֵי מִזְרַח מַאֲדִימוֹת זֶהוּ יוֹם. הִכְסִיפוּ זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשוֹת. הִשְׁחִירוּ נַעֲשֶׂה הָעֶלְיוֹן שָׁוֶה לַתַּחְתּוֹן זֶהוּ לַיְלָה.
הוראה אחת אומרת: כל זמן שפני המזרח מאדימים, זה יום. אם הכסיפו, זה בין השמשות. אם השחירו והעליון נעשה שווה לתחתון, זה לילה.
הוראה אחת אומרת: כל זמן שפני המזרח מאדימים, זה יום. אם הכסיפו, זה בין השמשות. אם השחירו והעליון נעשה שווה לתחתון, זה לילה.
רִבִּי אוֹמֵר הַלְּבָנָה בִתְקוּפָתָהּ הִתְחִיל גַּלְגַּל חַמָּה לְשַׁקֵּעַ וּתְחִילַּת גַּלְגַּל לְבָנָה לַעֲלוֹת זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא סוֹף גַּלְגַּל חַמָּה לְשַׁקֵּעַ וּתְחִילַּת גַּלְגַּל לְבָנָה לַעֲלוֹת. וְתַנִּי שְׁמוּאֵל כֵּן אֵין הַלְּבָנָה זוֹרַחַת בְּשָׁעָה שֶׁהָחַמָּה שׁוֹקַעַת וְלֹא שׁוֹקַעַת בְּשָׁעָה שֶׁהָחַמָּה זוֹרַחַת.
רבי אומר: הלבנה בתקופתה, והתחיל גלגל החמה לשקוע ותחילת גלגל הלבנה לעלות – זהו בין השמשות. אמר רבי חנינא: סוף גלגל החמה לשקוע ותחילת גלגל הלבנה לעלות. ותני שמואל כן: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.
רבי אומר: הלבנה בתקופתה, והתחיל גלגל החמה לשקוע ותחילת גלגל הלבנה לעלות – זהו בין השמשות. אמר רבי חנינא: סוף גלגל החמה לשקוע ותחילת גלגל הלבנה לעלות. ותני שמואל כן: אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת.
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִיָיא בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא הִתְחִיל גַּלְגַּל חַמָּה לְשַׁקֵּעַ אָדָם עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַכַּרְמֶל וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל בְּיַם הַגָּדוֹל וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בִּתְרוּמָתוֹ חֲזָקָה בְיוֹם טָבַל. הֲדָא דְתֵימַר בְּהַהוּא דְּאָזִיל לֵיהּ בְּקָפּוֹנְדָרָא. בְּרַם הַהוּא דְּאָזַל לֵיהּ בְּאִיסְרָטָא לָא בְדָה.
רבי שמואל בר חייא בר יהודה אמר בשם רבי חנינא: משעה שמתחיל גלגל החמה לשקוע, אדם העומד בראש הר הכרמל יורד, טובל בים הגדול, עולה ואוכל את תרומתו — ויש חזקה שטבל ביום. זה אמור כשהוא הולך בקפונדרא (דרך קצרה). אבל מי שהולך באיסרטא (בדרך) — לא בדא, אין הדבר כן.
רבי שמואל בר חייא בר יהודה אמר בשם רבי חנינא: משעה שמתחיל גלגל החמה לשקוע, אדם העומד בראש הר הכרמל יורד, טובל בים הגדול, עולה ואוכל את תרומתו — ויש חזקה שטבל ביום. זה אמור כשהוא הולך בקפונדרא (דרך קצרה). אבל מי שהולך באיסרטא (בדרך) — לא בדא, אין הדבר כן.
אֵיזֶהוּא בֵין הַשְּׁמָשוֹת. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא לְטִיפָּה שֶׁל דָּם שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל גַּבֵּי חֻדָּהּ שֶׁל סַיָיף נֶחְלְקָה הַטִּיפָּה לְכַאן וּלְכַאן זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. אֵי זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשוֹת. מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כְדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם חֲצִי מִיל דִּבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן וְלֹא יָכְלוּ לַעֲמוֹד עָלָיו חֲכָמִים.
הקטע שואל: מהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא: כמו טיפה של דם שמונחת על חוד הסיף; הטיפה נחלקת לכאן ולכאן – זהו בין השמשות. שוב שואל: מהו בין השמשות? משקיעת החמה, כדי שיֵלֵךְ אדם חצי מיל – דברי רבי נחמיה. רבי יוסי אומר: בין השמשות הוא כהרף עין, ולא יכלו חכמים לעמוד עליו.
הקטע שואל: מהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא: כמו טיפה של דם שמונחת על חוד הסיף; הטיפה נחלקת לכאן ולכאן – זהו בין השמשות. שוב שואל: מהו בין השמשות? משקיעת החמה, כדי שיֵלֵךְ אדם חצי מיל – דברי רבי נחמיה. רבי יוסי אומר: בין השמשות הוא כהרף עין, ולא יכלו חכמים לעמוד עליו.
רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי אַחָא הֲווּ יָתְבִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אָחָא לָא מִסְתַּבְּרָא סוֹף חֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה כְּהֶרֶף עַיִן דְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן. רִבִּי חִזְקִיָּה לָא אָמַר כֵּן אֶלָּא כָּל הֶרֶף עַיִן וְהֶרֶף עַיִן שֶׁבַּחֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא קַשְׁיָיתֵיהּ קוֹמֵי דְּרִבִּי חִזְקִיָּה כַּד תַּנִּינָן תַּמָּן רָאָה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשוֹת. אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשוֹת וְאַחַת לְמָחָר אִם יוֹדֵעַ שֶׁמִּקְּצָת הָרְאִיָיה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר וַדַּאי לְטוּמְאָה וּלְקָרְבַּן וְאִם סָפֵק שֶׁמִּקְצַת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר וַדַּאי לְטוּמְאָה וְסָפֵק לְקָרְבַּן. רִבִּי חִיָיא בַּר יוֹסֵף בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מַאן תַּנָּא רְאִיָּיה נֶחְלֶקֶת לִשְׁנַיִם רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לָהּ קְשָׁתָה עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר כָּל הֶרֶף עַיִן וְהֶרֶף עַיִן שֶׁבַּחֲצִי מִיל דְּרִבִּי נְחֶמְיָה סָפֵק הוּא. לָמָּה אָמַר לֵיהּ קְשִׁתֵיהּ לִכְשֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ וְיֹאמַר זֶהוּ בֵין הַשְּׁמָשוֹת.
רבי יוסי ורבי אחא ישבו יחד. אמר רבי יוסי לרבי אחא: האין זה מתקבל על הדעת שסוף חצי המיל של רבי נחמיה הוא הרף העין של רבי יוסי? אמר לו: גם אני סבור כך. רבי חזקיה לא אמר כך, אלא כל רגע ורגע בתוך חצי המיל של רבי נחמיה הוא ספק. אמר רבי מנא: הקשיתי קושיא לפני רבי חזקיה ממה שלמדנו שם: ״ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראיה היתה מהיום ומקצתה למחר – ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר – ודאי לטומאה וספק לקרבן.״ רבי חייא בר יוסף שאל לפני רבי יוחנן: מי הוא התנא שסובר שראיה נחלקת לשנים? רבי יוסי. אמר לו: קושייתך על דעתך, שאתה אומר שכל רגע ורגע בתוך חצי המיל של רבי נחמיה הוא ספק. למה אמר לו את קושייתו? לכשיבוא אליהו ויאמר: זהו בין השמשות.
רבי יוסי ורבי אחא ישבו יחד. אמר רבי יוסי לרבי אחא: האין זה מתקבל על הדעת שסוף חצי המיל של רבי נחמיה הוא הרף העין של רבי יוסי? אמר לו: גם אני סבור כך. רבי חזקיה לא אמר כך, אלא כל רגע ורגע בתוך חצי המיל של רבי נחמיה הוא ספק. אמר רבי מנא: הקשיתי קושיא לפני רבי חזקיה ממה שלמדנו שם: ״ראה אחת ביום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראיה היתה מהיום ומקצתה למחר – ודאי לטומאה ולקרבן. ואם ספק שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר – ודאי לטומאה וספק לקרבן.״ רבי חייא בר יוסף שאל לפני רבי יוחנן: מי הוא התנא שסובר שראיה נחלקת לשנים? רבי יוסי. אמר לו: קושייתך על דעתך, שאתה אומר שכל רגע ורגע בתוך חצי המיל של רבי נחמיה הוא ספק. למה אמר לו את קושייתו? לכשיבוא אליהו ויאמר: זהו בין השמשות.
מַאן פַּלִּיג. רִבִּי חֲנִינָא חֲבֵרֵהוֹן דְּרַבָּנָן בָּעֵי כְּמָה דְאַתְּ אָמַר בְּעַרְבִית נִרְאוּ שְׁלֹשָׁה כוֹכָבִים אַף עַל פִּי שֶׁהַחַמָּה נְתוּנָה בְאֶמְצַע הָרָקִיעַ לַיְלָה הוּא. וָמַר אַף בְּשַׁחֲרִית כֵּן. אָמַר רִבִּי אַבָּא כְּתִיב הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צוֹעֲרָה. וּכְתִיב וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר. מַקִּישׁ יְצִיאָתוֹ לְבִיאָתוֹ. מַה בִּיאָתוֹ מִשֶּׁיִתְכַסֶּה מִן הַבְּרִיּוֹת. אַף יְצִיאָתוֹ לִכְשֶׁיִתְוַדָּע לַבְּרִיּוֹת. אָמַר רִבִּי בָּא כְּתִיב הַבּוֹקֶר אוֹר. הַתּוֹרָה קְרָאָהּ לְאוֹר בּוֹקֶר. תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּבֹּקֶר בַּבּוֹקֶר כְּדֵי לִיתֵּן תְּחוּם לְבוֹקְרוֹ שֶׁל בּוֹקֶר.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אִם אוֹמֵר לִיתֵּן עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ לְלָיְלָה בֵּין בְּעַרְבִית בֵּין בְּשַׁחֲרִית נִמְצֵאת אוֹמֵר שֶׁאֵין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין. וְתַנִּי בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת נִיסָן וּבְאֶחָד בִּתְקוּפַת תִּשְׁרֵי הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין. אָמַר רִבִּי הוּנָא נַלְפִינָהּ מִדֶּרֶךְ הָאָרֶץ שֲׁרֵי מַלְכָּא נְפַק אַף עַל גַּב דְּלָא נְפַק אָמְרִין דְּנָפַק. שֲׁרֵי עָלֵיל לָא אָמְרִין דְּעָל עַד שַׁעֲתָא דְיֵיעוּל.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: אם אומרים שעוביו של הרקיע נחשב כלילה, גם בערבית וגם בשחרית, נמצא שאומרים שאין היום והלילה שווים. ושנינו: באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שווים. אמר רבי הונא: נלפינה מדרך הארץ — המלך מתחיל לצאת, ואף על פי שלא יצא אומרים שיצא. מתחיל לחזור — אין אומרים שחזר עד שעת שייכנס.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: אם אומרים שעוביו של הרקיע נחשב כלילה, גם בערבית וגם בשחרית, נמצא שאומרים שאין היום והלילה שווים. ושנינו: באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שווים. אמר רבי הונא: נלפינה מדרך הארץ — המלך מתחיל לצאת, ואף על פי שלא יצא אומרים שיצא. מתחיל לחזור — אין אומרים שחזר עד שעת שייכנס.
זֶהוּ שֶׁעוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת אֶת רַגְלָיו. תְּרֵין אֲמוֹרַיִּן רִבִּי לֵוִי וְרִבִּי סִימוֹן חַד אָמַר כְּמַלְאָכִים וְחַד אָמַר כְּכֹהֲנִים. מַאן דְּאָמַר כְּכֹהֲנִים לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי. שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים עֵקֶב בְּצַד גּוּדָל וְגּוּדָל אֵצֶל עֵקֶב. וּמַאן דְּאָמַר כְּמַלְאָכִים וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה. רִבִּי חֲנִינָא בַר אַנְדְּרֵיי בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹטָר הַמַּלְאָכִים אֵין לָהֵן קְפִיצִין וּמַה טַעֲמָא קִרְבֵת עַל חַד מִן קָמַיָיא קַיָימַּיָּא.
מי שעומד להתפלל צריך להשוות את רגליו. שני אמוראים, רבי לוי ורבי סימון: אחד מהם אומר כמלאכים ואחד אומר ככהנים. מי שאומר ככהנים מביא את הפסוק ״לא תעלה במעלות על מזבחי״ — שהרי היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. מי שאומר כמלאכים מביא את הפסוק ״ורגליהם רגל ישרה״. רבי חנינא בר אנדריי אמר בשם רבי שמואל בר סוטר: אין למלאכים קפיצין, כלומר אין להם פרקים שזזים. ומה טעם? ״קרבת על חד מן קמיא קיימיא״.
מי שעומד להתפלל צריך להשוות את רגליו. שני אמוראים, רבי לוי ורבי סימון: אחד מהם אומר כמלאכים ואחד אומר ככהנים. מי שאומר ככהנים מביא את הפסוק ״לא תעלה במעלות על מזבחי״ — שהרי היו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. מי שאומר כמלאכים מביא את הפסוק ״ורגליהם רגל ישרה״. רבי חנינא בר אנדריי אמר בשם רבי שמואל בר סוטר: אין למלאכים קפיצין, כלומר אין להם פרקים שזזים. ומה טעם? ״קרבת על חד מן קמיא קיימיא״.
אָמַר רִבִּי הוּנָא זֶה שֶׁרוֹאֶה אֶת הַכֹּהֲנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה צָרִיךְ לוֹמַר בָּרְכוּ אֶת יי מַלְאָכָיו. בִּשְׁנִיָּיה בָּרְכוּ אֶת יי כָּל צְבָאָיו. בִּשְׁלִישִׁית בָּרְכוּ אֶת יי כָּל מַעֲשָׂיו. בְּמוּסַף בִּבְרָכָה הָרִאשׁוֹנָה צָרִיךְ לוֹמַר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יי כָּל עַבְדֵי יי הָעוֹמְדִים בְּבֵית יי בַּלֵּילוֹת. בִּשְׁנִיָּיה שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ. בִּשְׁלִישִׁית יְבָרֶכְךָ יי מִצִּיּוֹן. אִם הָיוּ אַרְבַּע חוֹזֵר תְּלִיתִיאָתָא בְקַדְמִיתָא וּרְבִיְעָתָא בִתְנִיְוואָתָא.
אמר רבי הונא: הרואה את הכהנים בבית הכנסת — בברכה הראשונה צריך לומר ״ברכו את ה׳ מלאכיו״; בשנייה ״ברכו את ה׳ כל צבאיו״; בשלישית ״ברכו את ה׳ כל מעשיו״. במוסף, בברכה הראשונה צריך לומר ״שיר המעלות הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ בלילות״; בשנייה ״שאו ידיכם קודש״; בשלישית ״יברכך ה׳ מציון״. אם היו ארבע ברכות, בשלישית חוזר על הראשונה וברביעית על השנייה.
אמר רבי הונא: הרואה את הכהנים בבית הכנסת — בברכה הראשונה צריך לומר ״ברכו את ה׳ מלאכיו״; בשנייה ״ברכו את ה׳ כל צבאיו״; בשלישית ״ברכו את ה׳ כל מעשיו״. במוסף, בברכה הראשונה צריך לומר ״שיר המעלות הנה ברכו את ה׳ כל עבדי ה׳ העומדים בבית ה׳ בלילות״; בשנייה ״שאו ידיכם קודש״; בשלישית ״יברכך ה׳ מציון״. אם היו ארבע ברכות, בשלישית חוזר על הראשונה וברביעית על השנייה.
אָמַר רִבִּי [חִנְּנָא] מֵאַיֶילֶת הַשַּׁחַר עַד שֶׁיֵּאוֹר הַמִּזְרַח אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעַת מִילִין. מִשֶּׁיֵּאוֹר הַמִּזְרַח עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה אַרְבָּעַת מִיל. וּמְנַיִין מִשֶּׁיֵּאוֹר הַמִּזְרַח עַד שֶׁתֵּנֵץ הַחַמָּה אַרְבָּעַת מִיל דִּכְתִיב וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וגו׳. וּכְתִיב הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צוֹעֲרָה. וּמִן סְדוֹם לְצוֹעַר אַרבָּעַת מִיל. יוֹתֵר הֲווּן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הַמַלְאָךְ הָיָה מְקַדֵּד לִפְנֵיהֶן הַדֶּרֶךְ. וּמְנַיִין מֵאַיֶילֶת הַשַּׁחַר עַד שֶׁיֵּאוֹר הַמִּזְרַח אַרְבָּעַת מִיל. כְּמוֹ וּכְמוֹ מִילָּה מְדַמְּיָא לַחֲבֵירָתָהּ.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן הֲדָא אַיַילְתָּא דְשַׁחֲרָא מַאן דְּאָמַר כּוֹכָבְתָא הִיא טָעְיָא זִימְנִין דְּהִיא מְקַדְּמָא וְזִימְנִין דְּהִיא מְאַחֲרָה. מַאי כְּדוֹן כְּמִין תְּרֵין דֻּקוֹרְנִין דִּנְהוֹר דְסַלְּקִין מִן מַדִּינְחָא וּמְנָהֲרִין. דֵּלֹמָא רִבִּי חִיָיא רַבָּא וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הַוּוּ מְהַלְּכִין בַּהֲדָא בִקְעַת אַרְבֶּל בִּקְרִיצְתָּה וְרָאוּ אַיֶילֶת הַשַׁחַר שֶׁבָּקַע אוֹרָהּ. אָמַר רִבִּי חִיָיא רַבָּה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בִּירְבִּי כַּךְ הִיא גְאוּלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּתְּחִילָּה קִימְאָה קִימְאָה כָּל מָה שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת הִיא רָבָה וְהוֹלֶכֶת. מַאי טַעְמָא כִּי אֵשֵׁב בַּחוֹשֶׁךְ יי אוֹר לִי. כָּךְ בַּתְּחִילָּה וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאַחַר כַּךְ וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס. וְאַחַר כַּךְ וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאַחַר כַּךְ וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת. וְאַחַר כַּךְ לַיְּהוּדִים הָיִתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: 'אילת השחר' הזאת — מי שאומר שהיא הכוכב טועה, כי לפעמים היא מקדימה ולפעמים מאחרת. מה היא אפוא? היא כמו שתי קרניים של אור שעולות מן המזרח ומאירות. מסופר שרבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל לפני הבוקר וראו את אילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: רבי, כך היא גאולתם של ישראל — בתחילה קמעה קמעה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מה הטעם? 'כי אשב בחושך ה׳ אור לי'. כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך'. ואחר כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'. ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך'. ואחר כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'. ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה'.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: 'אילת השחר' הזאת — מי שאומר שהיא הכוכב טועה, כי לפעמים היא מקדימה ולפעמים מאחרת. מה היא אפוא? היא כמו שתי קרניים של אור שעולות מן המזרח ומאירות. מסופר שרבי חייא רבה ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל לפני הבוקר וראו את אילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: רבי, כך היא גאולתם של ישראל — בתחילה קמעה קמעה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מה הטעם? 'כי אשב בחושך ה׳ אור לי'. כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך'. ואחר כך 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס'. ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך'. ואחר כך 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות'. ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה'.
וַאֲתְיָא דְרִבִּי [חֲנִינָה] כְּרִבִּי יוּדָה דְּתַנִּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמִשִּׁים שָׁנָה. אָדָם בֵּינוֹנִי מְהַלֵּךְ אַרְבָּעִים מִיל בַּיּוֹם. עַד שֶׁהַחַמָּה נוֹסֶרֶת בָּרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמִשִּׁים שָׁנָה אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבָּעַת מִיל נִמְצֵאת אוֹמֵר שֶׁעוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בַיּוֹם. וּכְשֵׁם שֶׁעוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמִשִּׁים שָׁנָה כַּךְ עוֹבְיָהּ שֶׁל אָרֶץ וְעוֹבְיוֹ שֶׁל תְּהוֹם מַהֲלַךְ חֲמִשִּׁים שָׁנָה וּמַה טַעַם הַיּוֹשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וּכְתִיב וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ. וּכְתִיב בְּחוּקּוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם. חוּג חוּג לִגְזֵירָה שָׁוָה.
דברי רבי חנינא מקבילים לדברי רבי יהודה, שכן שנינו בשם רבי יהודה: עוביו של הרקיע הוא מהלך חמישים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה מבקיעה ברקיע – מהלך חמישים שנה – אדם מהלך ארבעה מיל; נמצאת אומר שעוביו של הרקיע הוא אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של הרקיע מהלך חמישים שנה, כך עוביה של הארץ ועוביו של התהום מהלך חמישים שנה. ומה הטעם? ״היושב על חוג הארץ״, וכתיב ״וחוג שמים יתהלך״, וכתיב ״בחקו חוג על פני תהום״. חוג חוג – גזירה שוה.
דברי רבי חנינא מקבילים לדברי רבי יהודה, שכן שנינו בשם רבי יהודה: עוביו של הרקיע הוא מהלך חמישים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה מבקיעה ברקיע – מהלך חמישים שנה – אדם מהלך ארבעה מיל; נמצאת אומר שעוביו של הרקיע הוא אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של הרקיע מהלך חמישים שנה, כך עוביה של הארץ ועוביו של התהום מהלך חמישים שנה. ומה הטעם? ״היושב על חוג הארץ״, וכתיב ״וחוג שמים יתהלך״, וכתיב ״בחקו חוג על פני תהום״. חוג חוג – גזירה שוה.
תַּנִּי עֵץ חַיִּים מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵּי רִבִּי אִלָּעִאי לֹא סוֹף דָּבָר נוֹפוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ כוֹרְתוֹ. וְכָל פִּילּוּג מֵי בְרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין מִתַּחְתָּיו וּמַה טַעַם וְהָיָה כְעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מָיִם. תַּנִּי עֵץ חַיִּים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַגַּן. וְגַן אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְעֵדֶן. וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. תַּמְצִית כּוּר תַּרְקָב שׁוּתָה. תַּמְצִית כּוּשׁ מִצְרַיִם שׁוּתָה. נִמְצֵאת אוֹמֵר מִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם. וְכוּשׁ מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וְעוֹד. וְרַבָּנָן אָמְרִין בִּשְׁנֵי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים כִּימֵי הַשָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. וּכְשֵׁם שֶׁבֵּין הָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה. כַּךְ בֵּין רָקִיעַ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה וְעוֹבְיוֹ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה. וּמַה חָמִית מֵימַר עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר רִבִּי בוּן יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. יְהִי רַקִיעַ בְּתָוֶוךְ. רַב אָמַר לַחִים הָיוּ שָׁמַיִם בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ. רַב אָמַר יְהִי רָקִיעַ יְחַזֵּק הָרָקִיעַ. יְקָרֵשׁ הָרָקִיעַ. יְגַלֵּד הָרָקִיעַ. יְמַתַּח הָרָקִיעַ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵן פַּזִּי יֵעָשֶה כְמִין מַטְלֵית הָרָקִיעַ. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר וַיְּרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וגו׳.
שנו: עץ החיים הוא מהלך של חמש מאות שנה. אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי: לא רק נופו, אלא אפילו כורתו. כל פילוג מי בראשית מתפלגים מתחתיו. ומה הטעם? 'והיה כעץ שתול על פלגי מים'. שנו: עץ החיים הוא אחד משישים לגן, והגן אחד משישים לעדן. 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'. תמצית כור תרקב; תמצית כוש מצרים. נמצא שאומרים: מצרים מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך שבע שנים ועוד. ורבנן אמרין: בשני האבות הראשונים, 'כימי השמים על הארץ'. וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון: 'יהי רקיע בתוך המים'; 'יהי רקיע בתווך'. רב אמר: לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו. רב אמר: 'יהי רקיע' — יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יהודה בן פזי: ייעשה כמין מטלית הרקיע, היך מה דאת אמר 'וירקעו את פחי הזהב' וגו'.
שנו: עץ החיים הוא מהלך של חמש מאות שנה. אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי: לא רק נופו, אלא אפילו כורתו. כל פילוג מי בראשית מתפלגים מתחתיו. ומה הטעם? 'והיה כעץ שתול על פלגי מים'. שנו: עץ החיים הוא אחד משישים לגן, והגן אחד משישים לעדן. 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'. תמצית כור תרקב; תמצית כוש מצרים. נמצא שאומרים: מצרים מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך שבע שנים ועוד. ורבנן אמרין: בשני האבות הראשונים, 'כימי השמים על הארץ'. וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון: 'יהי רקיע בתוך המים'; 'יהי רקיע בתווך'. רב אמר: לחים היו שמים ביום הראשון ובשני קרשו. רב אמר: 'יהי רקיע' — יחזק הרקיע, יקרש הרקיע, יגלד הרקיע, ימתח הרקיע. אמר רבי יהודה בן פזי: ייעשה כמין מטלית הרקיע, היך מה דאת אמר 'וירקעו את פחי הזהב' וגו'.
תַּנִּי בְּשֶׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כִשְׁתֵּי אֶצְבָּעַיִּים. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָא פְּלִיגָא דְּאָמַר רִבִּי אָחָא בְּשֶׁם רִבִּי חֲנִנָא תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק. תַּרְקִיעַ מְלַמֵּד שֶׁהֵן עֲשׂוּיִּין כְּטָס. יָכוֹל שֶׁאֵינָן בְּרִיאִין תַּלְמוּד לוֹמַר חֲזָקִים. יָכוֹל שֶׁהֵן נִתְרָפִין תַּלְמוּד לוֹמַר כִּרְאִי מוּצָק. בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה נִרְאִין מוּצָקִים.
שָׁנוּ בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעַיִם. דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא חוֹלְקִים, שֶׁאָמַר רַבִּי אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא: ״תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק״. ״תַּרְקִיעַ״ מְלַמֵּד שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין כְּטָס. יָכוֹל שֶׁאֵינָן בְּרִיאִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חֲזָקִים״. יָכוֹל שֶׁהֵן נִתְרָפִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּרְאִי מוּצָק״. בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה נִרְאִין מוּצָקִים.
שָׁנוּ בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעַיִם. דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא חוֹלְקִים, שֶׁאָמַר רַבִּי אָחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא: ״תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק״. ״תַּרְקִיעַ״ מְלַמֵּד שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין כְּטָס. יָכוֹל שֶׁאֵינָן בְּרִיאִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״חֲזָקִים״. יָכוֹל שֶׁהֵן נִתְרָפִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּרְאִי מוּצָק״. בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה נִרְאִין מוּצָקִים.
רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּנוֹהֵג שֶׁבְּעוֹלָם אָדָם מוֹתֵחַ אוֹהֶל עַל יְדֵי [שָׁהוּת רָפָה]. בְּרַם הָכָא וַיִּמְתָּחֵם כְּאֹהֶל לָשֶׁבֶת. וּכְתִיב חֲזָקִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּנוֹהֵג שֶׁבְּעוֹלָם אָדָם נוֹסֵךְ כֵּלִים עַל יְדֵי שָׁהוּת הוּא מַעֲלֶה חֲלוּדָה בְּרַם הָכָא כִּרְאִי מוּצָק. בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה הֵן נִרְאִין כִּשְׁעַת יְצִיקָתָן. רִבִּי עֲזַרְיָה אָמַר עַל הָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וַיְּכוּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְּכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיְּבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם. וְכִי מַה עִנְיָן זֶה אֵצֶל זֶה. אֶלָּא יוֹם נִכְנַס וְיוֹם יוֹצֵא. שַׁבָּת נִכְנַס שַׁבָּת יוֹצֵא. חוֹדֶשׁ נִכְנַס חוֹדֶשׁ יוֹצֵא. שָנָה נִכְנַס שָנָה יוֹצְאָה. וּכְתִיב אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יי אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: בדרך העולם אדם מותח אוהל, ולאחר זמן הוא רפוי. אבל כאן ״וַיִּמְתָּחֵם כְּאֹהֶל לָשֶׁבֶת״, וכתוב ״חֲזָקִים״. רבי שמעון בן לקיש אמר: בדרך העולם אדם יוצק כלים, ולאחר זמן עולה חלודה. אבל כאן ״כִּרְאִי מוּצָק״; בכל שעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה אמר על דבר זה של רבי שמעון בן לקיש: ״וַיְכוּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם״. ״וַיְכַל אלוקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״. ״וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי״. מה כתוב אחריו? ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם״. וכי מה עניין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא, שבת נכנס שבת יוצא, חודש נכנס חודש יוצא, שנה נכנס שנה יוצאת. וכתוב: ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אלוקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״.
רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר: בדרך העולם אדם מותח אוהל, ולאחר זמן הוא רפוי. אבל כאן ״וַיִּמְתָּחֵם כְּאֹהֶל לָשֶׁבֶת״, וכתוב ״חֲזָקִים״. רבי שמעון בן לקיש אמר: בדרך העולם אדם יוצק כלים, ולאחר זמן עולה חלודה. אבל כאן ״כִּרְאִי מוּצָק״; בכל שעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה אמר על דבר זה של רבי שמעון בן לקיש: ״וַיְכוּלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם״. ״וַיְכַל אלוקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״. ״וַיְבָרֶךְ אלוקים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי״. מה כתוב אחריו? ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם״. וכי מה עניין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא, שבת נכנס שבת יוצא, חודש נכנס חודש יוצא, שנה נכנס שנה יוצאת. וכתוב: ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אלוקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״.
רִבִּי אוֹמֵר אַרְבַּע אַשְׁמוּרוֹת בַּיּוֹם וְאַרְבַּע אַשְׁמוּרוֹת בַּלַּיְלָה. הָעוֹנָה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְשָׁעָה. הָעֵת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעוֹנָה. הָרֶגַע אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לָעֵת. כַּמָּה הוּא הָרֶגַע. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֶׁם רִבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר כְּדֵי לְאוֹמְרוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרִין הָרֶגַע כְּהֶרֶף עַיִן. תַּנִּי שְׁמוּאֵל הָרֶגַע אֶחָד מֵחֲמֶשֶׁת רִיבּוֹא וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה לְשָׁעָה. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר שָׁלֹשׁ ראֹשׁ הָאַשְׁמוֹרֶת הַתִּיכוֹנָה.
רִבִּי זְרִיקָן וְרִבִּי אַמִּי בְשֶׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמָא דְּרִבִּי חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וּכְתִיב קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמוּרוֹת. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי בָא חַד אָמַר טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי וְחָרִינָה אָמַר טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי נָתָן. מַאן דָּמַר טַעֲמָא דְּרִבִּי חֲצוֹת לַיְלָה. וּמַאן דָּמַר טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי נָתָן רֹאשׁ הָאַשְׁמוֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. מָן מְקַיֵּים רִבִּי נָתָן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי חֲצוֹת לַיְלָה. פְּעָמִים חֲצוֹת לַיְלָה. וּפְעָמִים קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמוּרוֹת. הָא כְאֵי זֶה צַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דָּוִד סוֹעֵד סְעוּדַת מְלָכִים חֲצוֹת לַיְלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעוּדַת עַצְמוֹ קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמוּרוֹת. מִכָּל מָקוֹם לָא הֲוָה אֻרְתָּא אַתְיָא וּמַשְׁכַּח לְדָוַד דָּמִיךְ. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִינּוֹר אָעִירָה שָׁחַר. אִיתְעִיר יְקָרִי מִן קוֹמֵי אִיקָרֵיהּ דְּבָרְיִי. אִיקָרִי לָא חָשִׁיב כְּלוּם מִן קֳדָם אִיקָרֵיהּ דְּבָרְיִי. אָעִירָה שָׁחַר. אֲנָא הֲוִינָא מְעוֹרֵר שַׁחְרָה. שַׁחְרָה לָא הֲוָה מְעוֹרֵר לִי. וְהָיָה יִצְירוֹ מְקַטְרְגוֹ וְאוֹמֵר לוֹ דָּוִד דַּרְכָּן שֶׁל מְלָכִים לִהְיוֹת הַשַּׁחַר מְעוֹרְרָן. וְאַתְּ אָמַר אָעִירָה שָׁחַר. דַּרְכָּן שֶׁל מְלָכִים לִהְיוֹת יְשֵׁינִין עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. וְאַתְּ אָמַר חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וּמַה הָיָה דָוִד עוֹשֶׂה. רִבִּי פִינְחָס בְּשֶׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי מְנַחֵם הָיָה נוֹטֵל נֵבֶל וְכִינּוֹר וְנוֹתְנוֹ מֵרַאֲשׁוֹתָיו וְעוֹמֵד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וּמְנַגֵּן בָּהֶם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ חֲבֵירֵי תוֹרָה. וּמַה הָיוּ חֲבֵירֵי תוֹרָה אוֹמְרִין וּמַה אִם דָוִד הַמֶּלֶךְ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי לֵוִי כִּנּוֹר הָיָה תָלוּי כְּנֶגֶד חֲלוֹנוֹתָיו שֶׁל דָוִד וְהָיָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בַּלַּיְלָה וּמְנַפְנֶפֶת בּוֹ וְהָיָה מְנַגֵּן מֵאֵילָיו. הָדָה הוּא דִכְתִיב וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן. כְּנַגֵּן בַּמְּנַגֵּן אֵין כָּתוּב כַּאן אֶלָּא כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן. הַכִּינּוֹר הָיָה מְנַגֵּן מֵאֵילָיו.
רבי זריקן ורבי אמי אומרים בשם רבי שמעון בן לקיש: טעמו של רבי הוא הפסוק ״חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך״, וכתוב ״קדמו עיני אשמורות״. רבי חזקיה אומר: רבי זריקן ורבי בא, אחד פירש את טעמו של רבי והאחר פירש את טעמו של רבי נתן. מי שפירש את טעמו של רבי אמר ״חצות לילה״; מי שפירש את טעמו של רבי נתן אמר ״ראש האשמורת התיכונה״. כיצד רבי נתן מקיים את טעמו של רבי, ״חצות לילה״? לפעמים ״חצות לילה״ ולפעמים ״קדמו עיני אשמורות״: כשדוד סעד סעודת מלכים – ״חצות לילה״; כשסעד סעודת עצמו – ״קדמו עיני אשמורות״. בכל מקרה, השחר לא בא ומצא את דוד ישן. הוא שדוד אמר: ״עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר״. כבודי צריך להיות ער בגלל כבוד בוראי; כבודי אינו נחשב לכלום לעומת כבוד בוראי. ״אעירה שחר״: אני הייתי מעורר את השחר, והשחר לא היה מעורר אותי. יצרו היה מקטרג ואומר לו: דוד, דרכם של מלכים היא שהשחר מעורר אותם, ואתה אומר ״אעירה שחר״; דרכם של מלכים לישון עד שלוש שעות, ואתה אומר ״חצות לילה אקום״. והוא אומר: ״על משפטי צדקך״. מה היה דוד עושה? רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: היה נוטל נבל וכינור ונותן מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חברי תורה. ומה היו חברי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, ורוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו. זהו שכתוב ״והיה כנגן המנגן״: כנגן במנגן אין כתוב כאן אלא כנגן המנגן; הכינור היה מנגן מאליו.
רבי זריקן ורבי אמי אומרים בשם רבי שמעון בן לקיש: טעמו של רבי הוא הפסוק ״חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך״, וכתוב ״קדמו עיני אשמורות״. רבי חזקיה אומר: רבי זריקן ורבי בא, אחד פירש את טעמו של רבי והאחר פירש את טעמו של רבי נתן. מי שפירש את טעמו של רבי אמר ״חצות לילה״; מי שפירש את טעמו של רבי נתן אמר ״ראש האשמורת התיכונה״. כיצד רבי נתן מקיים את טעמו של רבי, ״חצות לילה״? לפעמים ״חצות לילה״ ולפעמים ״קדמו עיני אשמורות״: כשדוד סעד סעודת מלכים – ״חצות לילה״; כשסעד סעודת עצמו – ״קדמו עיני אשמורות״. בכל מקרה, השחר לא בא ומצא את דוד ישן. הוא שדוד אמר: ״עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר״. כבודי צריך להיות ער בגלל כבוד בוראי; כבודי אינו נחשב לכלום לעומת כבוד בוראי. ״אעירה שחר״: אני הייתי מעורר את השחר, והשחר לא היה מעורר אותי. יצרו היה מקטרג ואומר לו: דוד, דרכם של מלכים היא שהשחר מעורר אותם, ואתה אומר ״אעירה שחר״; דרכם של מלכים לישון עד שלוש שעות, ואתה אומר ״חצות לילה אקום״. והוא אומר: ״על משפטי צדקך״. מה היה דוד עושה? רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם: היה נוטל נבל וכינור ונותן מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חברי תורה. ומה היו חברי תורה אומרים? ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי: כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, ורוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו. זהו שכתוב ״והיה כנגן המנגן״: כנגן במנגן אין כתוב כאן אלא כנגן המנגן; הכינור היה מנגן מאליו.
מַה מְקַיֵּים רִבִּי טַעֲמָא דְרִבִּי נָתָן ראֹשׁ הָאַשְׁמוֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. אָמַר רִבִּי הוּנָא סוֹפָהּ שֶׁל שְׁנִיָּיה וְרֹאשָׁהּ שֶׁל שְׁלִישִׁית הֵן מְתַוְּוכוֹת אֶת הַלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי מָנָא וְיֵאוֹת. מִי כְתִיב תִּיכוֹנוֹת לֹא תִיכוֹנָה. קַדְמִיתָא לָא מִתְחַשְּׁבָא דְּעַד כְּדוֹן בִּרְיָיתָא עֵירִין.
התלמוד שואל: איך רבי, האומר עד חצות, מיישב את הפסוק של רבי נתן, ״ראש האשמורת התיכונה״? אמר רבי הונא: סופה של השנייה וראשה של השלישית הם אמצע הלילה. אמר רבי מנא: וכי כך? הרי כתוב ״תיכונה״, אשמורת תיכונה, ולא ״תיכונות״. הראשונה אינה נחשבת, מפני שעד עכשיו הבריות ערות.
התלמוד שואל: איך רבי, האומר עד חצות, מיישב את הפסוק של רבי נתן, ״ראש האשמורת התיכונה״? אמר רבי הונא: סופה של השנייה וראשה של השלישית הם אמצע הלילה. אמר רבי מנא: וכי כך? הרי כתוב ״תיכונה״, אשמורת תיכונה, ולא ״תיכונות״. הראשונה אינה נחשבת, מפני שעד עכשיו הבריות ערות.
פיסקא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד חֲצוֹת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כַּחֲכָמִים. רִבִּי יָסָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרָיָיא אִין בָּעִיתוּן מִתְעַסְּקָא בְאוֹרָיְתָא אַתּוּן קַרְיָיה שְׁמַע קוֹדֶם חֲצוֹת וּמִתְעַסְּקִין. מִילְתֵיהּ אָמְרָה שֶׁהֲלָכָה כַּחֲכָמִים מִילְתֵיהּ אָמְרָה שֶׁאָמַר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. תַּנִּי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁחַר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. בָּעֶרֶב לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַּה בֵין הַקּוֹרֵא בְשַׁחֲרִית. וּמַה בֵין הַקּוֹרֵא בְעַרְבִית. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יוֹסֵף מַה טַעַם אָמְרוּ אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁמַע בְּבֵיתוֹ בְעֶרֶב בִּשְׁבִיל לְהַבְרִיחַ אֶת הַמַּזִּיקִין. מִילְתֵיהּ אָמְרָה שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כֵּן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כַּד הֲוָה נָחִית לְעִיבּוּרָה הֲוָה מִקַּבֵּל גַּבֵּי רִבִּי יַעֲקֹב גָּרוֹסָה וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִטַּמֵּר בֵּינֵי קוֹפָיָיא מִשְׁמַעְנָא הֵיךְ הֲוָה קָרֵי שְׁמַע וְהֲוָה קָרֵי וְחָזַר וְקָרֵי עַד דַהֲוָא שְׁקַע מִינֵיהּ גֵו שֵׁינָתֵיהּ. וּמַאי טַעֲמָא רִבִּי אַחָא וְרִבִּי תַחְלִיפָא חָמוֹי בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָּאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדוֹמוּ סֶלָה.
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פְּלִיגָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קָרֵי מִזְמוֹרִים בַתְרֵהּ. וְהָא תַנִּי אֵין אוֹמֵר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. פָּתַר לָהּ בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב שֶׁל שַׁחֲרִית. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב אַבָּא בַּר יִרְמְיָה שָׁלֹשׁ תְּכֵיפוֹת הֵן. תֵּכֶף לִסְּמִיכָה שְׁחִיטָה. תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה. תֵּכֶף לִגְאוּלָּה תְפִילָּה. תֵּכֶף לִסְּמִיכָה שְׁחִיטָה וְסָמַךְ וְשָׁחַט. תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יי. תֵּכֶף לִגְאוּלָּה תְפִילָּה יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ יַעַנְךָ יי בְּיוֹם צָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵי רִבִּי בּוּן כָּל מִי שֶׁהוּא תּוֹכֵף סְמִיכָה לִשְׁחִיטָה אֵין פְּסוּל נוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ קָרְבָּן. וְכָל מִי שֶׁהוּא תּוֹכֵף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה אֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה. וְכָל מִי שֶׁהוּא תּוֹכֵף גְאוּלָּה לִתְפִילָּה אֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אַנָּא תְכֵפִית גְּאוּלָּה לִתְפִילָּה וְאִיתְצְדֵית בְּאַנְגָּרִיָּא מוֹבִילָה הֲדָס לְפַלָּטִין אָמְרוּ לֵיהּ רִבִּי רְבוּ הִיא. אִית בְּנֵי אִינְשֵׁי הָבִין פְּרִיטִין מַחְכִּים פַּלָּטִין. אָמַר רִבִּי אִמִּי כָּל מִי שְׁאֵינוֹ תּוֹכֵף לִגְאוּלָּה תְפִילָּה לְמַה הוּא דוֹמֶה. לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא וְהִרְתִיק עַל פִּתְחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. יָצָא לֵידַע מַה הוּא מְבַקֵּשׁ וּמְצָאוֹ שֶׁהִפְלִיג עוֹד הוּא הִפְלִיג.
הקטע פותח בדבריו של רבי יהושע בן לוי שחולקים, מפני שהוא קרא מזמורים אחרי אמת ויציב. והרי שנה: אין אומרים דברים אחר אמת ויציב? הוא פתר את הדבר: באמת ויציב של שחרית. אמר רבי זעירא בשם רב אבא בר ירמיה: שלוש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה. תכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפילה. ״וסמך ושחט״ – סמיכה ואחריה שחיטה. ״שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳״ – נטילת ידים ואחריה ברכה. ״יהיו לרצון אמרי פי״, ומה כתוב אחריו? ״יענך ה׳ ביום צרה״ – גאולה ואחריה תפילה. אמר רבי יוסי ברי׳ בון: כל מי שמצמיד סמיכה לשחיטה – אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שמצמיד נטילת ידים לברכה – אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שמצמיד גאולה לתפילה – אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא: אני הצמדתי גאולה לתפילה, וגויסתי לעבודת כפייה, להביא מור לארמון. אמרו לו: רבי, כבוד הוא; יש אנשים שנותנים פריטין כדי לראות את הארמון. אמר רבי אמי: כל מי שאינו מצמיד גאולה לתפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך. יצא המלך לדעת מה הוא מבקש ומצאו שהפליג; אף הוא הפליג.
הקטע פותח בדבריו של רבי יהושע בן לוי שחולקים, מפני שהוא קרא מזמורים אחרי אמת ויציב. והרי שנה: אין אומרים דברים אחר אמת ויציב? הוא פתר את הדבר: באמת ויציב של שחרית. אמר רבי זעירא בשם רב אבא בר ירמיה: שלוש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה. תכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפילה. ״וסמך ושחט״ – סמיכה ואחריה שחיטה. ״שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳״ – נטילת ידים ואחריה ברכה. ״יהיו לרצון אמרי פי״, ומה כתוב אחריו? ״יענך ה׳ ביום צרה״ – גאולה ואחריה תפילה. אמר רבי יוסי ברי׳ בון: כל מי שמצמיד סמיכה לשחיטה – אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שמצמיד נטילת ידים לברכה – אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שמצמיד גאולה לתפילה – אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא: אני הצמדתי גאולה לתפילה, וגויסתי לעבודת כפייה, להביא מור לארמון. אמרו לו: רבי, כבוד הוא; יש אנשים שנותנים פריטין כדי לראות את הארמון. אמר רבי אמי: כל מי שאינו מצמיד גאולה לתפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך. יצא המלך לדעת מה הוא מבקש ומצאו שהפליג; אף הוא הפליג.
פיסקא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. אַתְיָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן פְּעָמִים שֶּׁאָדָם קוֹרֵא אֶת שְׁמַע אַחַת לִפְנֵי עַמּוּד הַשַּׁחַר וְאַחַת לְאַחַר עַמּוּד הַשַּׁחַר וְנִמְצָא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁל יוֹם וְשֶׂל לַיְלָה. הָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַרְבִית אַף בְּשַׁחֲרִית כֵּן. אוֹ יְהֵא בָהּ כַּיִי דָּמַר רִבִּי זְעִירָא תַּנָּאֵי אַחֲוֹי דְּרַב חִיָיא בַּר אַשִּׁיא וּדְרַב אַבַּא בַּר חָנָה הַקּוֹרֵא עִם אַנְשֵׁי מִשְׁמָר לֹא יָצָא כִּי מַשְׁכִּימִין הָיוּ.
פסקא. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. דברי רבן גמליאל הולכים כרבי שמעון, שכן תנו בשם רבי שמעון: פעמים שאדם קורא את שמע פעם אחת לפני עמוד השחר ופעם אחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. הרי רבן גמליאל כרבי שמעון בערבית — האם גם בשחרית כן? או שמא יש בה כדברי רבי זעירא התנא, אחיו של רב חייא בר אשי ושל רב אבא בר חנה: הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימים היו.
פסקא. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. דברי רבן גמליאל הולכים כרבי שמעון, שכן תנו בשם רבי שמעון: פעמים שאדם קורא את שמע פעם אחת לפני עמוד השחר ופעם אחת לאחר עמוד השחר, ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. הרי רבן גמליאל כרבי שמעון בערבית — האם גם בשחרית כן? או שמא יש בה כדברי רבי זעירא התנא, אחיו של רב חייא בר אשי ושל רב אבא בר חנה: הקורא עם אנשי משמר לא יצא, כי משכימים היו.
וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פַּלִּיג עַל רַבָּנִין וְעָבַד עוּבְדָא כְוָותֵיהּ. וְהָא רִבִּי מֵאִיר פַּלִּיג עַל רַבָּנִין וְלָא עָבַד עוּבְדָא כְוָותֵיהּ. וְהָא רִבִּי עַקִיבָא פַּלִּיג עַל רַבָּנִין וְלָא עָבַד עוּבְדָא כְוָותֵיהּ.
התלמוד שואל: רבן גמליאל חולק על חכמים ובכל זאת עשה כדעתו? והרי רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כדעתו. והרי רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כדעתו.
התלמוד שואל: רבן גמליאל חולק על חכמים ובכל זאת עשה כדעתו? והרי רבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כדעתו. והרי רבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כדעתו.
וְהֵן אַשְׁכַּחְנָן דְּרִבִּי מֵאִיר פַּלִּיג עַל רַבָּנִין וְלָא עָבַד עוּבְדָּא כְּוָותֵיהּ. דְּתַנִּי סָכִין אַלְווֹנְתִּית לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁטָּרְפוֹ בְיַיִן וּבְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל אִם לֹא טָרְפוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אָסוּר. תַּנִּי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַתִּיר הָיָה רִבִּי מֵאִיר לִטְרוֹף יַיִן וְשֶׁמֶן וְלָסוֹךְ לְחוֹלֶה בְשַׁבָּת. וּכְבָר חָלָה וּבִקַּשְׁנוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ כֵן וְלֹא הִנִּיחַ לָנוּ. וְאָמַרְנוּ לוֹ רִבִּי דְּבָרֶיךְ מְבַטֵּל בְּחַיֶּיךָ. וְאָמַר לָן אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מֵיקַל לַאֲחֵרִים מַחְמִיר אֲנִי עַל עַצְמִי דְּהָא פְּלִיגֵי עָלַי חֲבֵרָי.
כך אנו מוצאים שרבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כדעתו. שנשנית ברייתא: סכין את החולה בשבת באלונתית. מתי? בזמן שטרפה ביין ובשמן מערב שבת. אבל אם לא טרפה מערב שבת – אסור. נשנה: אמר רבי שמעון בן אלעזר, רבי מאיר היה מתיר לטרף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, וביקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו: רבי, דבריך מבטלין אותך בחייך? ואמר לנו: אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, שהרי חבריי חולקים עליי.
כך אנו מוצאים שרבי מאיר חלק על חכמים ולא עשה כדעתו. שנשנית ברייתא: סכין את החולה בשבת באלונתית. מתי? בזמן שטרפה ביין ובשמן מערב שבת. אבל אם לא טרפה מערב שבת – אסור. נשנה: אמר רבי שמעון בן אלעזר, רבי מאיר היה מתיר לטרף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה, וביקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו: רבי, דבריך מבטלין אותך בחייך? ואמר לנו: אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, שהרי חבריי חולקים עליי.
וְהֵן אַשְׁכַּחְנָן דְּרִבִּי עֲקִיבָה פַּלִּיג עַל רַבָּנִין וְלָא עָבַד עוּבְדָּא כְּוָותֵיהּ. כַּיִי דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת מִשְּׁנֵי מֵתִים. אֵבֶר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים. רְבִיעִית דָּם מִשְּׁנֵי מֵתִים. וְרוֹבַע עֲצָמוֹת מִשְּׁנֵי מֵתִים. אֵבֶר מִן הַחַי מִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. רִבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטָהֲרִין. תַּנִּי מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ קוּפָּה מְלֵאָה עֲצָמוֹת מִכְּפַר טַּבִּי וְהִנִּיחוּהָ בָּאַוִּיר הַכְּנֶסֶת בְּלוֹד. וְנִכְנַס תּוֹדְרוֹס הָרוֹפֶא וְנִכְנְסוּ כָּל הָרוֹפְאִים עִמּוֹ. אָמַר תּוֹדְרוֹס הָרוֹפֶא אֵין כַּאן שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד וְלֹא גוּלְגּוֹלֶת מִמֵּת אֶחָד. אָמְרוּ הוֹאִיל וְיֵשׁ כַּאן מְטָהֲרִין וְיֵשׁ כַּאן מְטַמְּאִין. נַעֲמוֹד עַל הַמִּנְיָין. הִתְחִילוּ מֵרִבִּי עֲקִיבָה וְטִיהֵר. אָמְרוּ לוֹ הוֹאִיל וְהָיִיתָ מְטַמֵּא וְטִיהַרְתָּ טָהוֹר.
כך אנו מוצאים שרבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כדבריו. כפי שלמדנו שם: שדרה וגולגולת משני מתים, אבר מן המת משני מתים, רביעית דם משני מתים, ורובע עצמות משני מתים, אבר מן החי משני אנשים — רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. תנו: מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות מכפר טבי והניחוה באוויר בית הכנסת בלוד. נכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מרבי עקיבא וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת — טהור.
כך אנו מוצאים שרבי עקיבא חלק על חכמים ולא עשה כדבריו. כפי שלמדנו שם: שדרה וגולגולת משני מתים, אבר מן המת משני מתים, רביעית דם משני מתים, ורובע עצמות משני מתים, אבר מן החי משני אנשים — רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. תנו: מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות מכפר טבי והניחוה באוויר בית הכנסת בלוד. נכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא: אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד. אמרו: הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מרבי עקיבא וטיהר. אמרו לו: הואיל והיית מטמא וטיהרת — טהור.
וְהֵן אַשְׁכַּחְנָן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פַּלִּיג עַל רַבָּנִין וְלָא עָבַד עוּבְדָּא כְּוָותֵיהּ. כַּיִי דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַסְּפִחִין מוּתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב שֶׁאֵין כְּיוֹצֵא בָּהֶן בִּירָקוֹת שָׂדֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל הַסְּפִחִין אֲסוּרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי עָבַד עוּבְדָא בִשְׁמִיטְתָא חָמָא חַד מְלַקֵּט סְפִיחֵי שְׁבִיעִית. אָמַר לֵיהּ וְלֵית אָסוּר. וְלָאו סְפִיחֵי אִינּוּן. אָמַר לֵיהּ וְלֹא אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ מַתִּיר. אָמַר לֵיהּ וְאֵין חֲבֵירַי חוֹלְקִין עָלָי. וְקָרֵי עַלוֹי וּפוֹרֶץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. וְכֵן הֲוָת לֵיהּ.
נאמר כאן: והרי אנו מוצאים שרבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה מעשה כשיטתו. ההוכחה היא משנה שנלמדה במקום אחר: רבי שמעון אומר שכל הספיחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב, שאין דבר דומה להם בין ירקות השדה. וחכמים אומרים שכל הספיחין אסורין. אחר כך מספר הירושלמי סיפור: רבי שמעון בן יוחי עשה מעשה בשמיטה. הוא ראה אדם אחד מלקט ספיחי שביעית. אמר לו: והרי זה אסור, והרי אלה ספיחין? אמר לו האיש: והרי אתה הוא שמתיר? אמר לו: והרי חבריי חולקים עליי? קרא עליו את הפסוק: ופורץ גדר ישכנו נחש. וכן היה לו.
נאמר כאן: והרי אנו מוצאים שרבי שמעון חלק על חכמים ולא עשה מעשה כשיטתו. ההוכחה היא משנה שנלמדה במקום אחר: רבי שמעון אומר שכל הספיחין מותרין, חוץ מספיחי כרוב, שאין דבר דומה להם בין ירקות השדה. וחכמים אומרים שכל הספיחין אסורין. אחר כך מספר הירושלמי סיפור: רבי שמעון בן יוחי עשה מעשה בשמיטה. הוא ראה אדם אחד מלקט ספיחי שביעית. אמר לו: והרי זה אסור, והרי אלה ספיחין? אמר לו האיש: והרי אתה הוא שמתיר? אמר לו: והרי חבריי חולקים עליי? קרא עליו את הפסוק: ופורץ גדר ישכנו נחש. וכן היה לו.
וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פַּלִּיג עַל רַבָּנִן וְעָבַד עוּבְדָּא כְּוָותֵיהּ. שַׁנְיָיא הָכָא שֶׁהִיא לְשִׁינּוּן. מֵעַתָּה אַף מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר תַּמָּן הָיוּ יְכוֹלִין לְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲכָמִים. בְּרַם הָכָא כְּבַר עָבַר חַצּוֹת וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְקַיֵּים דִּבְרֵי חֲכָמִים אָמַר לָוֹן עוֹבְדִין עוּבְדָּא כְּוָּתֵיהּ.
רבן גמליאל חלק על חכמים ופעל כדעתו. התלמוד מבאר את ההבדל: שאני הכא שהיא לשינון. מעכשיו אף משיעלה עמוד השחר. ואית דבעי מימר: תמן היו יכולים לקיים דברי חכמים, וברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולים לקיים דברי חכמים; אמר לון עובדין עובדא כוותיה.
רבן גמליאל חלק על חכמים ופעל כדעתו. התלמוד מבאר את ההבדל: שאני הכא שהיא לשינון. מעכשיו אף משיעלה עמוד השחר. ואית דבעי מימר: תמן היו יכולים לקיים דברי חכמים, וברם הכא כבר עבר חצות ולא היו יכולים לקיים דברי חכמים; אמר לון עובדין עובדא כוותיה.
אֲנָן תַּנִּינָן אֲכִילַת פְּסָחִים. אִית דְּלָא תַנֵי אֲכִילַת פְּסָחִים. מַאן תַּנָּא אֲכִילַת פְּסָחִים רַבָּנָן. וּמַאן דְּלָא תַנֵי אֲכִילַת פְּסָחִים רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וּמַאִי טַעֲמָא דְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר נֶאֱמַר כַּאן לַיְלָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן לַיְלָה. מַה לַיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן חֲצוֹת. אַף כַּאן חֲצוֹת. אָמַר רִבִּי חוּנָה וְלֵית כַּן אֲכִילַת פְּסָחִים אֲפִילוּ כְרַבָּנָן דְּתַנִּינָן הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.
הקטע פותח: ״אנן תנינן אכילת פסחים״. יש מי שאינו שונה ״אכילת פסחים״. שואל: מי הוא התנא ששונה ״אכילת פסחים״? החכמים. ומי הוא שאינו שונה ״אכילת פסחים״? רבי אליעזר. ומה הטעם של רבי אליעזר? נאמר כאן ״לילה״ ונאמר להלן ״לילה״. מה ״לילה״ שנאמר להלן – חצות, אף כאן – חצות. אמר רבי חונה: ואין כאן ״אכילת פסחים״ אפילו כחכמים, דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים.
הקטע פותח: ״אנן תנינן אכילת פסחים״. יש מי שאינו שונה ״אכילת פסחים״. שואל: מי הוא התנא ששונה ״אכילת פסחים״? החכמים. ומי הוא שאינו שונה ״אכילת פסחים״? רבי אליעזר. ומה הטעם של רבי אליעזר? נאמר כאן ״לילה״ ונאמר להלן ״לילה״. מה ״לילה״ שנאמר להלן – חצות, אף כאן – חצות. אמר רבי חונה: ואין כאן ״אכילת פסחים״ אפילו כחכמים, דתנינן: הפסח אחר חצות מטמא את הידים.
כָּל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד קָדְשֵׁי [קָדָשִׁים]. וְאִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים וכו׳ אִם אַתְּ הוּא אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲלֶה עֲמוּד הַשַּׁחַר הוּא סָבוּר שֶׁלֹּא עָלָה עֲמוּד הַשַּׁחַר. נִמְצָא אוֹכֵל וּמִתְחַיֵּיב. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ עַד חֲצוֹת. אֲפִילוּ הוּא אוֹכֵל אַחַר חֲצוֹת אֵינוֹ מִתְחַיֵּיב.
הקטע פותח בכלל: כל הנאכל ליום אחד הוא קודש הקודשים. הוא שואל: אם כן, למה אמרו חכמים כך? ומסביר: אילו אמרת לו ״עד שיעלה עמוד השחר״, הוא עלול לחשוב שעדיין לא עלה עמוד השחר, ונמצא אוכל ומתחייב. ומתוך שאתה אומר לו ״עד חצות״, אפילו אם יאכל אחרי חצות אינו מתחייב.
הקטע פותח בכלל: כל הנאכל ליום אחד הוא קודש הקודשים. הוא שואל: אם כן, למה אמרו חכמים כך? ומסביר: אילו אמרת לו ״עד שיעלה עמוד השחר״, הוא עלול לחשוב שעדיין לא עלה עמוד השחר, ונמצא אוכל ומתחייב. ומתוך שאתה אומר לו ״עד חצות״, אפילו אם יאכל אחרי חצות אינו מתחייב.
משנה: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית מִשֶּׁיַכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. (וְגוֹמְרָהּ) עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ (בְּנֵי) מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכַּאן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה.
הלכה: [כֵּינִי] מַתְנִיתָא בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנָן וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ מִן הַסָּמוּךְ לוֹ. וּמַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִיכָּר בֵּין הַצְּבוּעִין.
תַּנִּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר וּרְאִיתֶם אוֹתָהּ אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ. מַגִּיד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּים מִצְוַת צִיצִית כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. מַגִּיד שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם. וְהַיָּם דּוֹמֶה לַעֲשָׂבִים. וְעֲשָׂבִים דּוֹמִין לָרָקִיעַ. וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לְסַפִּיר דִּכְתִיב וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה עַל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרוּב כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. רַב חִסְדָּא אָמַר כַּהֲדָא דַאֲחֵרִים. מַה אֲנָן קַיָּימִין אִם רָגִיל אֲפִילוּ רָחִיק כַּמָּן חַכִּים לֵיהּ. וְאִם בִּשְׁאֵינוֹ רָגִיל אֲפִילוּ קָרוֹב לֵיהּ לָא חַכִּים לֵיהּ. אֶלָּא כַּן אֲנָן קַיָּימִין בְּרָגִיל וּשְׁאֵינוֹ רָגִיל. בְּהַהוּא דְאָזִיל לֵיהּ לְאַכְסַנְיָא וְאָתֵי לְקִיצִּין.
אִית תְּנָיֵי תַּנִּי בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. הֲוָא בָּעֵי מֵימַר מָן דָּמַר בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. וּמָן דָּמַר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. אֲבָל אָמְרוּ מִצְוָותָהּ עִם הֵנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִילָּה וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וַאֲנָּא אָמְרִית טַעֲמָא יִרָאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ. אָמַר מַר עוּקְבָּא הַוָּותִיקִין הָיוּ מַשְׁכִּימִין וְקוֹרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ לָהּ תְּפִילָּתָן עִם הֵנֵץ הַחַמָּה.
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אַחֲרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאַחֲרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְהָיוּ עֲסוּקִין בְּמִצְוֹת וְהִגִּיעַ עוֹנַת קִרְיַת שְׁמַע וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁמָּא נִתְיַיאֲשׁוּ מִקִּרְיַת שְׁמַע וְקָרִיתִי וְשָׁנִיתִי וְאַחַר כַּךְ הִתְחִילוּ הֵם. וּכְבָר הָיְתָה הַחַמָּה עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. רִבִּי זְבַדְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַחַמָּה מְטַפְטֶפֶת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. רִבִּי אִידִי וְרַב הַמְנוּנָא וְרַב אַדָּא בַּר [אַחֲוָא] בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשׁוֹכֵחַ. רִבִּי הוּנָא אָמַר תְּרֵין אַמּוֹרָאִין חַד אָמַר בְּשׁוֹכֵחַ. מֵגִיב לֵיהּ חַבְרֵיהּ וְכִי יֵשׁ הֲלָכָה בְשׁוֹכֵחַ. כַּךְ הִיא הֲלָכָה. וְלָמָּה אָמְרוּ בְשׁוֹכֵחַ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ.
תַּמָּן תַּנִּינָן מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא קִרְיַת שְׁמַע דְּבַר תּוֹרָה. תְּפִילָּה אֵינָהּ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא קִרְיַת שְׁמַע זְמַנָּהּ קָבוּעַ. תְּפִילָּה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּנָה. תְּפִילָּה צְרִיכָה כַוָּונָה. אָמַר רִבִּי מָנִי קַשְׁיִיתָהּ קוֹמוֹי רִבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילוּ תֵימַר קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּונָה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִין הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכִין כַּוָּונָה. מִן גַּו דְּאִינּוּן צִבְחַר מִיכַוֵּין.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּגוֹן אָנוּ שֶׁעוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לְקִרְיַת שְׁמַע אֵין אָנוּ מַפְסִיקִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָהּ עַל גַּרְמֵיהּ כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ עֲסוּקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲפִילוּ לִתְפִילָּה אָנוּ מַפְסִיקִין. דֵּין כְּדַעֲתֵיהּ וְדֵין כְּדַעֲתֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר וּולְוַאִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי אָמַר אִילּוּ הֲוֵינָא קָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשַעְתָּא דְאִיתְיָהִיבַת תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הֲוִינָא מִתְבָּעֵי קוֹמוֹי רַחֲמָנָא דְּיִתְבְּרֵי לְבַר נָשָׁא תְּרֵין פּוּמִין חַד דַּהֲוָה לָעֵי בְאוֹרָיְתָא וְחַד דְּעָבִיד לֵיהּ כָּל צוֹרְכֵיהּ. חָזַר וָמַר וּמַה אִין חַד הוּא לֵית עָלְמָא יָכִיל קָאִים בֵּיהּ מִן דֵּילַטוֹרִיָּא דִילֵיהּ. אִילּוּ הַוּוּ תְּרֵין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קוֹמוֹי רִבִּי יִרְמְיָה אַתְיָא דְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה דְּתַנִּי כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. רִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע כַּךְ מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה וְלִתְפִילִּין וְלִשְׁאָר כָּל מִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי שֶׁמַּפְסִיקִין לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְלַעֲשׂוֹת לוּלָב. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הַלֹּמֵד עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת וְלֹא הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. שֶׁהַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ נֶהֶפְכָה שִׁילְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָעוֹלָם. טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי זֶהוּ שִׁינּוּן וְזֶה שִׁינּוּן וְאֵין מְבַטֵּל שִׁינּוּן מִפְּנֵי שִׁינּוּן. וְהָא תַנִּינָן הַקּוֹרֵא מִיכַּן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ חֲבִיבָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. הִיא הִיא. אָמַר רִבִּי יוּדָן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עַל יְדֵי שֶׁהָיָה תָדִיר בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ חֲבִיבָה יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לֹא תַנִּינָן אֶלָּא כְאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ כְּמִשְׁנָה הִיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר הָעוֹסֵק בְּמִקְרָא מִדָּה שֶׁאֵינָהּ מִדָּה. וְרַבָּנָן עָבְדֵי מִקְרָא כְמִשְׁנָה.
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרוּ וּבַבּוֹקֶר יַעֲמוֹדוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כָּל אָדָם קוֹרִין כְּדַרְכָּן. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין.
הלכה: הָא דְבֵית הִלֵּל מְקַיְימִין תְּרֵין קָרְיָא מַה מְקַיְימִין דְּבֵית שַׁמַּאי בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ פְּרָט לְעוֹסְקִים בְּמִצְוֹת. וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ פְּרָט לַחֲתָנִים.
תַּנִּי מַעֲשֵׂה בְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִּין בְּמָקוֹם אֶחָד וְהָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוּטָּה וְרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל זָקוּף. הִגִּיעַ זְמַן עוֹנָת קִרְיַת שְׁמַע זָקַף רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְהִיטָּה רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל אוֹמֵר לְאֶחָד בְּשׁוּק מַה לְךָ זְקָנְךָ מְגוּדָּל וְהוּא אוֹמֵר יִהְיֶה כְּנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים. אֲנִי שֶׁהָיִיתִי מוּטָּה נִזְקַפְתִּי וְאַתָּה שֶׁהָיִיתָ זָקוּף הִטִּיתָ. אָמַר לוֹ אַתָּה נִזְקַפְתָּ כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וַאֲנִי הִיטִּיתִי כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא יִרְאוּנִי הַתַּלְמִידִים וְיַעֲשׂוּ הֲלָכָה קֶבַע כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.
משנה: אָמַר רִבִּי טַרְפוֹן אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי וְסִיכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּיסְטִין. אָמְרוּ לוֹ כְדַיי הָיִיתָ לָחוֹב עַל עַצְמְךָ שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל.
הלכה: בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִין כְּדִבְרֵי תוֹרָה. חִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דּוֹדִים דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲבִיבִין יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ מִיָּיִן. רִבִּי בָא בַּר כֹהֶן בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶן פָּזִי תֵּדַע לְךָ שֶׁחֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהֲרֵי רִבִּי טַרְפוֹן אִילּוּ לֹא קָרָא לֹא הָיָה עוֹבֵר אֶלָּא בַעֲשֵׂה. וְעַל יְדֵי שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל נִתְחַיָיב מִיתָה עַל שֶׁם וּפוֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.
תַּנִּי רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל דִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְיֵשׁ בָּהֶן הֵיתֵר. יֵשׁ בָּהֶן קוּלִּין יֵשׁ בָּהֶן חוּמְרִין. אֲבָל דִּבְרֵי סוֹפְרִין כּוּלָּן חֲמוּרִין הֶן. תֵּדַע לָךְ שְׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הָאוֹמֵר אֵין תְּפִילִּין לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה פָּטוּר. חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַיָיב. רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי אָדָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִיָיא חֲמוּרִים דִּבְרֵי זְקֵנִים מִדִּבְרֵי נְבִיאִים דִּכְתִיב אַל תַּטִּיפוּ יַטִּיפוּן אַל יַטִּיפוּ לָאֵלֶּה לֹא יִסַּג כְּלִימוֹת. וּכְתִיב אַטִּיף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר. נָבִיא וְזָקֵן לְמָה הֵן דּוֹמִין לַמֶּלֶךְ שֶׁשּׁוֹלֵחַ שְׁנֵי פַּלְמַטָּרִין שֶׁלּוֹ לִמְדִינָה. עַל אֶחָד מֵהֶן כָּתַב אִם אֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי וְסֵמַנְטֵירִין שֶׁלִּי אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד מֵהֶן כָּתַב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי הֶאֱמִינוּהוּ בְּלא חוֹתָם וְסֵמַנְטֵירִין. כַּךְ בְּנָבִיא כְתִיב וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. בְּרַם הָכָא עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ.
הֲדָא דְתֵימַר מִשֶּׁיָּצָאת בַּת קוֹל. אֲבָל עַד שֶׁלֹּא יָּצָאת בַּת קוֹל כָּל הָרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִנְהוֹג כְּחוּמְרֵי בֵית שַׁמַּאי וּכְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל עַל זֶה נֶאֱמַר הַכְּסִיל בַּחוֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ. כְּקוּלֵּי אֵילּוּ וָאֵילּוּ נִקְרָא רָשָׁע אֶלָּא אִי כְקוּלֵּי וּכְחוּמְרֵי דְדֵין. אִי כְקוּלֵּי וּכְחוּמְרֵי דְדֵין. הָדֵין דְּתֵימַר עַד שֶׁלֹּא יָצָאת בַּת קוֹל. אֲבָל מִשֶׁיָּצָאת בַּת קוֹל לָעוֹלָם הֲלָכָה כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל חַיָיב מִיתָה. תַּנִּי יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָת אֵילּוּ וָאֵילּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים אֲבָל הֲלָכָה כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. אֵיכַן יָצָאת בַּת קוֹל. רִבִּי בִיבִי אָמַר בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּיַבְנֶה יָצָאת בַּת קוֹל.
משנה: בְּשַׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרוּכָה וְאַחַת קְצָרָה. מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רְשָׁאִי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר אֵינוֹ רְשָׁאִי לְהַאֲרִיךְ. לַחֲתוֹם אֵינוֹ רְשָׁאִי שֶׁלֹּא לַחֲתוֹם. שֶׁלֹּא לַחֲתוֹם אֵינוֹ רְשָׁאִי לַחֲתוֹם.
הלכה: רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עַל שֵׁם וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה שֶׁתְּהֵא הַגָּיַית הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִין. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנִי כָּל הַמְּקַיֵּים שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ כְּאִילּוּ קִיַּים וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.
מִפְּנֵי מַה קוֹרִין שְׁתֵּי פַּרְשִׁיּוֹת הַלָּלוּ בְכָל יוֹם. רִבִּי לֵוִי וְרִבִּי סִימוֹן. רִבִּי סִימוֹן אָמַר מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בְּהֶן שְׁכִיבָה וְקִימָה. רִבִּי לֵוִי אָמַר מִפְּנֵי שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כְּלוּלִין בָּהֶן. אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יי אֱלֹהֵינוּ. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אַחֵרִים עַל פָּנָי. יי אֶחָד. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יי אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא. וְאָהַבְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ. מַאן דְּרָחִים מַלְכָּא לֹא לִישְׁתַּבַּע בִּשְׁמֵיהּ וּמְשַׁקֵּר. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. לְמַעַן תִּזְכְּרוּ. רִבִּי אוֹמֵר זוּ מִצְוַת שַׁבָּת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה דִּכְתִיב וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם וּמִצְוֹת וְחוּקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ וגו׳ לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד מִצְוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִיְמֵי בְנֵיכֶם. לֹא תִרְצַח. וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. מַאן דְּקָטֵיל מִתְקַטֵּיל. לֹא תִנְאַף. לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. אָמַר רִבִּי לֵוִי לִיבָּא וְעֵינָא תְּרֵין סִרְסוּרֵי דְחַטָּאָה כְּתִיב תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכָי תִּצֹּרְנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי יְהָבַת לִי לִיבָּךְ וְעֵינָךְ אֲנָא יְדַע דְּאַתְּ לִי. לֹא תִגְנֹב. וְאָסַפְתָּ דְגָנְךָ וְלֹא דְגָנוֹ שֶׁל חֲבֵרְךָ. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם. וּכְתִיב וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת. מַהוּ אֱמֶת אָמַר רִבִּי אַבוּן שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם. אָמַר רִבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הֵיעַדְתָּ לַחֲבֵירָךְ עֵדוּת שֶׁקֶר מַעֲלֵה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִילּוּ הֵיעַדְתָּ עָלַי שֶׁלֹּא בָרָאתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ. לֹא תַחְמוֹד בֵּית רְעֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזּוֹת בֵּיתֶךָ. בֵּיתֶךָ וְלֹא בֵית חֲבֵירָךְ.
תַּמָּן תַּנִּי אָמַר לָהֶן הַמְּמוּנֶּה בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת וְהֵן בֵּירְכוּ. מַה בֵּירְכוּ. רַב מַתָּנָה אָמַר בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל זוּ בִּרְכַּת תּוֹרָה. וְקָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים שְׁמַע וְהָיָה אִם שְׁמוֹעַ. וַיֹּאמֶר. רִבִּי אַמִּי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין הַבְּרָכוֹת מְעַכְּבוֹת. אָמַר רִבִּי בָא אִין מִן הֲדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם שֶׁעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן הֵן גּוּפָהּ שֶׁל שְׁמַע. דְּרַב מַתָּנָה וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר תְּרַוֵּיהוֹן אָמְרִין בְּדִין הֲוָה שֶׁיְּהוּ קוֹרִין עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת בְּכָל יוֹם וּמִפְּנֵי מַה אֵין קוֹרִין אוֹתָן מִפְּנֵי טַעֲנַת הַמִּינִין שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין אֵלּוּ לְבַדָּם נִיתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי.
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בַּר זְבוּדָא בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ קוֹרִין פָּרָשַׁת בָּלָק וּבִלְעָם בְּכָל יוֹם וּמִפְּנֵי מַה אֵין קוֹרִין אוֹתָם שֶׁלּא לְהַטְרִיחַ עַל הַצִּיבּוּר. רִבִּי חוּנָה אָמַר מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָהּ שְׁכִיבָה וְקִימָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּהֶן יְצִיאָה וּמַלְכוּת. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִפְּנֵי שֶׁכְּתוּבָה בַתּוֹרָה בִנְבִיאִים וּבִכְתוּבִים.
אָמַר לָהֶן הַמְּמוּנֶּה בָּרְכוּ בְרָכָה אַחַת וְהֵן בֵּירְכוּ. מַה בֵּירְכוּ. מַר רַב מַתָּנָה אָמַר בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל זוּ בִּרְכַּת תּוֹרָה. וַהֲלֹא לֹא בֵרְכוּ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוּי דְּרִבִּי בְּרֶכְיָה עֲדַיִין לֹא יָצְאוּ הַמְּאוֹרוֹת וְתֵימַר יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת.
וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לְמִשְׁמָר הַיּוֹצֵא. מַהוּ בְרָכָה. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ זוּ הִיא הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִטַּע בֵּינֵיכֶם אַחֲוָה וְאַהֲבָה שָׁלוֹם וְרֵיעוּת.
שְׁמוּאֵל אָמַר הִשְׁכִּים לְשַׁנּוֹת קוֹדֶם קִרְיַת שְׁמַע צָרִיךְ לְבָרֵךְ. לְאַחַר קִרְיַת שְׁמַע אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי בָּא וְהוּא שֶׁשִּׁנָּה עַל אָתָר. רִבִּי חוּנָא אָמַר נִרְאִין הַדְּבָרִים מִדְרַשׁ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. הֲלָכוֹת אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בֵּין מִדְרַשׁ בֵּין הֲלָכוֹת צָרִיךְ לְבָרֵךְ. אָמַר רַב חִיָיא בַּר אַשִׁי נְהָגִין הֲוִינָן וְיָתְבִין קוֹמוֹי רַב בֵּין מִדְרַשׁ בֵּין הֲלָכוֹת זְקִיקִינָן לְמִיבְרְכָה.
תַּנִּי הַקּוֹרֵא עִם אַנְשֵׁי מַעֲמָד לֹא יָצָא כִּי מְאַחֲרִין הָיוּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי אַמִּי בְּיוֹמֵי דְרִבִּי יוֹחָנָן הֲוִינָן נַפְקִין לְתַעֲנִיתָא וְקָרוֹי שְׁמַע בָּתָר תְּלַת שָׁעִין וְלֹא הֲוָה מַמְחֵי בְיָדָן. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי אָחָא נַפְקָן לְתַעֲנִיתָא אָתָא צִיבּוּרָא וּמִיקְרֵי שְׁמַע בָּתָר תְּלַת שָׁעִין. בָּעָא רַב אָחָא מְחוּיֵי בְיָדָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה וַהֲלֹא כְּבַר קָרְאוּ אוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ. כְּלוּם קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא כְּדֵי לַעֲמוֹד בִּתְפִילָּה מִתּוֹךְ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ מִפְּנֵי הַהֵדְיוֹטוֹת שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין בְּעוֹנָתָהּ הֵן קוֹרִין אוֹתָהּ.
אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁמַּאֲרִיכִין בָּהֶן בִּרְכוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבִרְכוֹת תַּעֲנִית צִיבּוּר. מִבִּרְכוֹתָיו אָדָם נִיכַּר אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא אִם בּוּר הוּא. אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁמְּקַצְּרִין בָּהֶן הַמְּבָרֵךְ עַל הַמִּצְוֹת וְעַל הַפֵּירוֹת וּבִרְכַּת הַזִּימּוּן וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אַחַר הַמָּזוֹן. הָא כָּל שְׁאָר הַבְּרָכוֹת אָדָם מַאֲרִיךְ. אָמַר חִזְקִיָּה מִן מַה דְתַנִּי הַמַּאֲרִיךְ הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה וְהַמְּקַצֵּר הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח הֲדָא אָמְרָה שֶׁאֵין זֶה כְּלָל. תַּנִּי צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בְּתַעֲנִית. הָא בְשֵׁשׁ שֶׁהוּא מוֹסִיף אֵינוֹ מַאֲרִיךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה שֶׁלֹּא תאֹמַר הוֹאִיל וְהוּא מֵעֵין שְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה לֹא יַאֲרִיךְ בָּהּ. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּגוֹאֵל יִשְׂרָאֵל בְּתַעֲנִית.
אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁשׁוֹחֲחִין בָּהֶן בְּרֹאשׁוֹ תְּחִילָּה וְסוֹף. וּבְמוֹדִים תְּחִילָּה וְסוֹף. הַשּׁוֹחֵחַ עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יְשׁוּחַ. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כֹּהֵן גָּדוֹל שׂוֹחֵחַ עַל סוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. הַמֶּלֶךְ רֹאשׁ כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וְסוֹף כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הַמֶּלֶךְ מִשֶּׁהוּא כּוֹרֵעַ אֵינוֹ נִזְקַף עַד שֶׁהוּא מַשְׁלִים כָּל תְּפִילָּתוֹ. מַאי טַעֲמָא וַיְּהִי כְּכַלוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יי אֶת כָּל הַתְּפִילָּה וְאֶת כָּל הַתְּחִינָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יי מִכְּרוֹעַ עַל בִּרְכָּיו.
אֵי זוּ כְּרִיעָה וְאֵי זוּ בְּרִיכָה. רִבִּי חִיָיא רַבָּא הֶרְאָה בְּרִיכָה לִפְנֵי רִבִּי וְנִפְסַח וְנִתְרַפֵּא. רִבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי הֶרְאָה כְּרִיעָה לִפְנֵי רִבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא.
וְכַפָּיו פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמָיִם אָמַר רִבִּי אַיְיבוּ כְּגוֹן הָדֵין נֶקְרִיס הָיָה עוֹמֵד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא כַּכַּפַּיִם הַלָּלוּ שֶׁלֹּא נָטְפוּ בְּבִנְיַין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּלוּם.
תָּנָא רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הַכֹּל שׁוֹחֲחִין עִם שְׁלִיחַ צִיבּוּר בְּהוֹדָאָה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר וּבִלְבַד בְּמוֹדִים. רִבִּי זְעִירָא סָבַר לִקְרוֹבָה כְּדֵי לְשׁוּחַ עִמּוֹ תְּחִילָּה וְסוֹף. רִבִּי יֹסֵא כַּד סַלִּיק לְהָכָא חַמְתֵּין גְּחָנִין וּמְלַחֲשִׁין. אָמַר לוֹן מַהוּ דֵין לְחִישָׁה וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי מְיָישָׁא רִבִּי חִיָּיא בְשֵׁם רִבִּי סִימַאי. וְאִית דְּאָמְרִין לֵיהּ חֲבֵרַיָּא בְשֵׁם רִבִּי סִימַאי מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ אֲדוֹן כָּל הַבִּרְיוֹת אֱלוֹהַּ הַתּוּשְׁבָּחוֹת צוּר עוֹלָמִים חַי הָעוֹלָם יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית מְחַיֵּה הַמֵּתִים שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַימְתָּנוּ וּזְכִיתָנוּ וְסִיַיעְתָּנוּ וְקֵרַבְתָּנוּ לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְשֵׁם רַב מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאָנוּ חַיָיבִין לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי כִּי אֲזַמְּרָה לָךְ וְנַפְשִׁי אֲשֶׁר פָּדִיתָ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר [אִינְיָא] בְשֵׁם רִבִּי אָחָא הוֹדָיָיה וּשְׁבָח לִשְׁמָךְ לָךְ גְּדוּלָּה לָךְ גְּבוּרָה לָךְ תִּפְאֶרֶת יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךְ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ שֶׁתִּסְמְכֵינוּ מִנְּפִילָתֵינוּ וְתִזְקָפֵנוּ מִכְּפִיפָתֵינוּ כִּי אַתָּה הוּא סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים וּמָלֵא רַחֲמִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדֶּךָ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. בַּר קַפָּרָא אָמַר לָךְ כְּרִיעָה לָךְ כְּפִיפָה לָךְ הִשְׁתַּחֲוָיָה כִּי לָךְ בְּרִיכָה לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן לְךָ יי הַגְּדוּלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יי הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לָרֹאשׁ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךְ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ בּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ מִשְׁתַּחֲוִים כָּל עַצְמוֹתָי תֹאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ בָּרוּךְ אַתָּה יי אֵל הָהוֹדָאוֹת. אָמַר רִבִּי יוּדָן נְהִגִּין רַבָּנִין אָמְרִין כּוּלְּהוֹן. וְאִית דְּאָמְרִין אוֹ הֲדָא אוֹ הֲדָא.
תַּנִּי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָשׁוּחַ יוֹתֵר מִדַּאי. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וּבִלְחוּד דְּלֹא יַעֲבִיד כְּהָדֵין חַרְדּוֹנָה אֶלָּא כָּל עַצְמוֹתָי תֹאמַרְנָה יי מִי כָמוֹךָ. מִילְתָא דְּחָנָן בַּר בָּא פְּלִיגָא דְּחָנָן בַּר בָּא אָמַר לַחֲבֵרַיָּא נֵימוֹר לְכוֹן מִילְתָא טָבָא דְּחָמִית לְרַב עָבֵיד וָאָמְרִיתָהּ קוֹמֵי שְׁמוּאֵל וְקָם וְנָשַׁק עַל פּוּמִי. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹחֵחַ. בָּא לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם זוֹקֵף. שְׁמוּאֵל אָמַר אֲנָא אָמְרִית טַעֲמָא יי זוֹקֵף כְּפוּפִים. אָמַר רִבִּי אַמִּי לֹא מִסְתַּבְּרָא אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. אָמַר רִבִּי אָבוּן אִילּוּ הֲוָה כְתִיב בִּשְׁמִי נִיחַת הוּא יֵאוּת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא מִפְּנֵי שְׁמִי נִיחַת הוּא. קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם כְּבָר נִיחַת הוּא.
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מַעֲשֵׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁחַח יוֹתֵר מִדַּאי וְהֶעֱבִירוֹ רִבִּי. רִבִּי אַמִּי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מַעֲבִר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָיא בַּר בָּא לֹא הֲוָה מַעֲבִיר אֶלָּא גֹּעֵר.
אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁפּוֹתְחִין בָּהֶן בְּבָרוּךְ. כָּל הַבְּרָכוֹת פּוֹתְחִין בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְאִם הָיְתָה בְרָכָה סְמוּכָה לַחֲבֵירָתָהּ כְּגוֹן קִרְיַת שְׁמַע וּתְפִילָּה אֵין פּוֹתְחִין בָּהֶן בְּבָרוּךְ.
הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה הֲרֵי גְּאוּלָּה. שַׁנְיָיא הִיא. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַלֵּל אִם שָׁמְעָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה וַהֲא סוֹפָהּ. אָמַר לֵיהּ שְׁתַּיִם הֵנָּה אַחַת לָבֹא וְאַחַת לְשֶׁעָבַר.
הָתִיבוּן הֲרֵי הַבְדָּלָה. שַׁנְיָיא הִיא. דָּמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי הָיָה מְפַזְּרָן וְחוֹזַר וְכוֹלְלָן עַל הַכּוֹס. רִבִּי חִיָיא רַבָּא הָיָה מְכַנְּסָן.
הָתִיבוּן הֲרֵי נְבָרֵךְ. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנַיִם יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין שֶׁאֵינָן אוֹמְרִים נְבָרֵךְ. הֲרֵי הַזָּן אֶת הַכֹּל. קַשְׁיָא.
הֲרֵי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שַׁנְיָיא הִיא. דָּמַר רַב הוּנָא מִשֶּׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתַר לִקְבוּרָה נִקְבְעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא נִסְרְחוּ. וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה.
הָא קִדּוּשָׁה. שַׁנְיָיא הִיא. שֶׁאִם הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֶה מִבְּעוֹד יוֹם וְקִדַּשׁ עָלָיו הַיּוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן. וְהָא סוֹפָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא טוֹפֶס בְּרָכוֹת כַּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן מַטְבֵּעַ קָצַר פּוֹתֵחַ בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְאֵינוֹ חוֹתֵם בָּהֶן בְּבָרוּךְ. מַטְבֵּעַ אָרוֹךְ פוֹתֵחַ בּוֹ בְּבָרוּךְ וְחוֹתֵם בְּבָרוּךְ.
כָּל הַבְּרָכוֹת אַחַר חִיתוּמֵיהֶן אֵין אוֹמְרִין בְּרָכָה פָסוּק. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בֵּרִבִּי אֶלְעָזָר קוֹמוֹי רִבִּי יוֹסֵה מִכֵּיוָן דְּתֵימַר אַחַר חִיתוּמֵיהֶן אֵין אוֹמְרִין בְּרָכָה פָסוּק. אָמְרִין חֲכִימֵי הָדֵין טַלְיָיא דְּהוּא סָבַר מַהוּ אַחַר חִיתוּמֵיהֶן שֶׁאִם הָיָה עוֹמֵד בְּשַׁחֲרִית וְשָׁכַח וְהִזְכִּיר אֶת שֶׁל עַרְבִית וְחָזַר וְחָתַם בְּשֶׁל שַׁחֲרִית יָצָא. אָמַר רִבִּי אָחָא כָּל הַבְּרָכוֹת כְּעֵין חוֹתְמוֹתֵיהֶן. וְאִילֵּין דְּאָמְרִין צַהֲלִי וְרֹנִי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן וְגוֹמֵר אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בְּרָכָה פָּסוּק.
משנה: מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לִגְדוּלָּה הֶאֱרִיךְ יָמִים. הֲדָא אָמְרָה שֶׁהַגְּדוּלָּה מְקַצֶּרֶת יָמִים.
תַּמָּן אָמְרִין לֹא יַתְחִיל וַיֹּאמֶר וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר. וְרַבָּנָן [דְּהָכָא] אָמְרִין מַתְחִיל וְאֵינוֹ גּוֹמֵר. מַתְנִיתִין פְּלִיגָא עַל רַבָּנָן דְּהָכָא מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מִמִּצְרַיִם וּפְדִּיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַבָּנָן דְּתַמָּן וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם כָּל פָּרָשַת וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.
רִבִּי בָּא בַּר אָחָא נָחֵית לְתַמָּן חָמֵיתוֹן מַתְחִילִין וְגוֹמְרִין וְלָא שְׁמִיעַ דְּתַמָּן אָמְרִין לֹא יַתְחִיל וַיֹּאמֶר וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין מַתְחִיל וְאֵינוֹ גּוֹמֵר.
בָּעוּן קוֹמוֹי רִבִּי אֲחִיָיא בֵּרִבִּי זְעִירָא הֵיךְ הֲוָה אֲבוּךְ נָהוּג עֲבֵיד כְּרַבָּנָן דְּהָכָא אוֹ כְּרַבָּנָן דְּהָתָם. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר כְּרַבָּנָן דְּהָכָא. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר כְּרַבָּנָן דְּהָתֶָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא מִסְתַּבְּרָא דְּרִבִּי יוֹסֵה דְּרִבִּי זְעִירָא מַחְמִיר וִינוּן מַחְמִרִין וְהוּא עֲבַד נְהִיג דִּכְוָותְהוֹן.
תַּנִּי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע בַּבּוֹקֶר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב. רִבִּי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ מַלְכוּת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ קְרִיעַת יַם סוּף וּמַכַּת בְּכוֹרִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת כּוּלָּן וְצָרִיךְ לוֹמַר צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ.
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לֹא הִזְכִּיר תּוֹרָה בָּאָרֶץ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. מַה טַּעַם וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם מִפְּנֵי מַה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חוּקָּיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצוֹרוּ. רִבִּי בָּא בֵּרִבִּי אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי אִם לֹא הִזְכִּיר בְּרִית בָּאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא אִם אָמַר מְנַחֵם יְרוּשָׁלַיִם יָצָא.
בַּר קַפָּרָא אָמַר הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לֵוִי אָמַר בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם הֲרֵי בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם הֲרֵי בַּעֲשֵׂה. הָתִיבוּן הֲרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָרְאוּ אוֹתוֹ אַבְרָם. אַתָּה הוּא יי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. שַׁנְיָיא הִיא שֶׁעַד שֶׁהוּא אַבְרָם בָּחַרְתָּ בוֹ.
וְדִכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. הוּא נִצְטַוָּה עָלֶיהָ. וְדִכְוָותָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. שֵׁינִי נִיתְוַסֵּף לוֹ הָרִאשׁוֹן לֹא נֶעֱקַר מִמֶּנּוּ.
וְלָמָּה נִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָֹהָם וּשְׁמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּשְׁמוֹ שֶׁל יִצְחָק לֹא נִשְׁתַּנָּה. אֵילּוּ אֲבוֹתָן קָרְאוּ אוֹתָן בִּשְׁמָן. אֲבָל יִצְחָק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ יִצְחָק שֶׁנֶּאֱמָר וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק. אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ עַד שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ וְאֵילּוּ הֵן. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל יֹאשִׁיָּהוּ וּשְׁלֹמֹה. יִצְחָק וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק. יִשְׁמָעֵאל דִּכְתִיב וְקָרָאת אֶת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל. יֹאשִׁיָּהוּ הִנֵּה בֶן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ. שְׁלֹמֹה כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ. עַד כְּדוֹן בְצַדִּיקִים. אֲבָל בָּרְשָׁעִים זוֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם.
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר עֲתִידִין הֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם לְעָתִיד לָבוֹא וּמַה טַעַם לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יי לֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי אִם חַי יי אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן. אָמְרוּ לוֹ לֹא שֶׁיֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם אֶלָּא מִצְרַיִם מוֹסַף עַל הַמַּלְכִיּוֹת. מַלְכִיּוֹת עִיקָּר וּמִצְרַיִם טְפֵילָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. אָמְרוּ לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב אֶלָּא יַעֲקֹב מוֹסַף עַל יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל עִיקָּר וְיַעֲקֹב טָפֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אַל תִּזְכְּרוּ רִאשׁוֹנוֹת אֵילּוּ הַמִּצְרִיִּים וְקַדְמוֹנִיּוֹת אַל תִּתְבּוֹנָנוּ אֵלּוּ הַמַּלְכִיּוֹת. הִנְנִי עוֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח זוּ שֶׁל גוֹג. מָשְׁלוּ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִיצַּל מִמֶּנּוּ. הִתְחִיל מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב וְאַחַר כַּךְ פָּגַע בּוֹ הָאֲרִי וְנִיצַּל מִיָּדוֹ. שָׁכַח מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב הִתְחִיל מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הָאֲרִי. וְאַחַר כַּךְ פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִיצַּל מִיָּדוֹ. שָׁכַח מַעֲשֵה שְׁנֵיהֶם וְהִתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ. כַּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל הַצָּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.