ירושלמי עירובין ד׳:ט׳

משנה: מִי שֶׁיָצָא לֵילֵךְ לְעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵירוֹ הוּא מוּתָּר לֵילֵךְ וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵירֵב הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל:

הלכה: פיס׳. מִי שֶׁיָצָא לֵילֵךְ לְעִיר. פָּתַר לַהּ תְּרֵין פְּּתָרִין. אָמַר. אֲנָא מְעָרֵב עָלֶיךָ וְעַל בְּנֵי קַרְתָּךְ. וְעִירֵב עַל בְּנֵי קַרְתֵּיהּ וְלֹא עִירֵב עִילוֹי. הוּא אָסוּר לֵילֵךְ בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ וּמוֹתָּר בִּשְׁאָר כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבְּעִירוֹ. וְהֵן מוּתָּרִין בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ וַאֲסוּרִין בִּשְׁאָר כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבְּעִירָן. פָּתַר לָהּ פְּתַר חוֹרָן. אָמַר לֵיהּ. אֲנָא מְעָרֵב עָלֶיךָ וְעַל בְּנֵי קַרְתָּךְ. וְלֹא עִירֵב לֹא עֲלוֹי ולֹא עַל בְּנֵי קַרְתֵּיהּ. הוּא מוּתָּר לֵילֵךְ בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ. שֶׁכְּבָר קָנוּ לוֹ רַגְלָיו מֵאֶתְמוֹל. וְהֵן אֲסוּרִין לֵילֵךְ בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ וּמוּתָּרִין בִּשְׁאָר כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבְּעִירוֹ.