ירושלמי עירובין ח׳:א׳

משנה: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִין מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי עִירִי לְכָל מִי שֶׁיֵלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה וְכָל מִי שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אָסוּר שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ:

הלכה: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִין כול׳. וְלֹא תַנִּיתָהּ. מְזַכּוּן. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן מְזַכּוּן. שְׁמוּאֵל אָמַר. תַּמָּן תַּנִּינָן. מְזַכּוּן. צָרִיךְ לְזַכּוֹת. בְּרַם הָכָא דְלָא תַּנִּינָן. מְזַכּוּן. אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קוּלֵּי חוֹמְרִין בַּדָּבָר. מָה אִינּוּן תַּמָּן שֶׁעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת מִדִּבְרֵיהֶן אַתְּ אוֹמֵר. מְזַכִּין. עֵירוּבֵי תְחוּמִין מִדְּבַר תּוֹרָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. אַתְיָיא דְרַב כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כָּל הָרְשׁוּיוֹת כְּאַחַת.