ירושלמי מכות א׳:ג׳

משנה: אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִים עַד שֶׁיָּזוֹמּוּ אֶת עַצְמָן. כֵּיצַד אָמְרוּ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ אָמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִים שֶׁהֲרֵי הַנֶּהֱרָג הַזֶּה אוֹ הַהוֹרֵג הַזֶּה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵין אֵילּוּ זוֹמְמִין. אֲבָל אָמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֲיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶן: בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם אֲפִילּוּ מֵאָה כּוּלָּם יֵיהָרֵגוּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. איסטיסית הִיא זוֹ אֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד:

הלכה: אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂין זוֹמְמִין כול׳. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהוּא שֶׁנֶּהֱרָג. אֲבָל אִם לֹא נֶהֱרָג לֹא. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. אֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הָיוּ עוֹמְדִין וּמְעִידִין עָלָיו שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּלוֹד. בָּאוּ אֲחֵרִים וְאָמְרוּ לָהֶן. הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הָיִיתֶם עִמָּנוּ בַּחֲמִשָׁה בַחוֹדֶשׁ בְּקַיְסָרִי. וּבָאוּ אֲחֵרִים וְאָמְרוּ לָהֶן. הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הָיִיתֶם עִמָּנוּ בָעֲשָׂרָה בַחוֹדֶשׁ בְּצִיפּוֹרִי. הַהוֹרֵג אֵינוֹ נֶהֱרָג שֶׁמָּא עֵדִים זוֹמְמִין הֵן. וְהָעֵדִים אֵינָן נֶהֱרָגִין שֶׁמָּא אֱמֶת אָמְרוּ.