ירושלמי נזיר ב׳:ג׳

משנה: מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה נָזִיר. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרָה. מָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס וְאָמְרָה הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ אָמְרוּ חֲכָמִים לֹא נִתְכַוְונָה אֶלָּא כְלוֹמַר הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן.

הלכה: מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס כול׳. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. אֲבָל אִם יָכוֹל הָדָא דְתַנִּינָן. מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁהָיְתָה שִׁכּוֹרֶת. מָזְגוּ לָהּ אֶת הַכּוֹס. אָמְרָה. הֲרֵינִי נְזִירָה מִמֶּנּוּ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים. לֹא נִתְכַוְונָה זוֹ אֶלָּא כְלוֹמַר. הֲרֵי הוּא עָלַי קָרְבָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. אֲפִילוּ לְשׁוֹן קָרְבָּן אֵינוֹ. לָמָּה. שֶׁאֵינוֹ קוֹבֵעַ עָלָיו לֹא נְזִירוּת בִּלְשׁוֹן קָרְבָּן וְלֹא קָרְבָּן בִּלְשׁוֹן נְזִירוּת.